מלאכית מאומצת פרק שישי

"טוב שיעורינו להיום נגמר ותכף
יהיה לכם שיעור עם הפסיכולוגית של בית הספר "
אמרה גברת ליוון ויצאה מהכיתה
שמעתי ציפצוף יוצא מהתיק שלי וכאשר בדקתי
ראיתי שיש לי שם טלפון ובו הודעה "כדי שתהיי נחמדה"
אוף "מאוחר מידי וחוץ מזה אני כבר לא מלאכית
ולפי החוקים, כול מה שאני עושה פה לא נחשב
בעתיד שלי" שלחתי את האסמס חזרה
ידעתי שזה המס' טלפון של המפקחת בגלל
שפשוט ידעתי את זה "היי, תלמידים
אני הפסיכולוגית דריה "אמרה, היה לה שיער שחור
ועיניים ירוקות "אז, היום, נדבר על פחדים
מישהוא יודע משהוא על פחדים?" שאלה אותנו
דריה, הרמתי את ידי "כן?" שאלה אותי
"היפוטומונסטרוססקויפדליפוביה הינו פחד
ממילים ארוכות" אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה
"אנטידאופוביה הינה פחד שבמקום כלשהו בעולם,
יש ברווז שצופה בך"אמרתי לו "ופחד מצ'אק נוריס
נקראה היגיון בריא" אמרתי וחייכתי את חיוכי הזאבי
"את יודעת אולי תגובות לפחדים?" שאלה אותי דריה
"הובכן כן, כאשר מדגדגים בנאדם התגובה היא למעשה של פניקה
מכוון שהמוח מפרש את הדיגדוגים שמיוצרים ע"י עכבישים
או חיות מפחידות אחרות והצחוק הבילתי נשלט הוא בעצם תגובה לפניקה "
עניתי לה "ואיך את יודעת כול כך הרבה?" שאלה אותי "אימי היתה פסיכולוגית"
עניתי לה וזה היה שקר שאולי היה יכול להיות אמת זאת אומרת אם אימי לא היתה מלאכית
אז תפקיד הפסיכולוגית היה תפור עליה "באמת?" שאלה אותי "כן אבל רק לתקופה קצרה"
עניתי לה, בלי לחשוב, אני נוהגת לעשות זאת הרבה "למה?" שאלה אותי דריה
ויכולתי להרגיש את כול העיניים מופנות אליי "בגלל שנמאס לה" עניתי לה בקול חצוף
ונעצתי לבט בחלון "ובמה היא עובדת עכשיו?" שאלה אותי "זה לא עיניינו של איש"
עניתי לה והרמתי את סנטרי בהתרסה "טוב נראה שזמננו תם" אמרה דריה בחיוך
ואני גילגלתי את עיניי ואז שמעתי עוד אסמס "נכון, איך, את לא כולם" נכתב שם
"אוף!"אמרתי והרמתי את תיקי "מה קרה?" שאל אותי דיימון "זאת הדודה שלי,
העבודה שלי היא לשגע אותי " אמרתי ותוך שניה הגיע אסמס "נכון מאוד!"
נכתב שם ואני רק גילגלתי את עיניי "היי, רוצה לשבת איתנו?" שאלה אחת התלמידות
שיצאה"ברור, אבל אתם לא כאילו שונאים אותי או משהו כזה?" שאלתי אותם
"לא, פשוט, רצינו לבדוק אם את רצינית לגבי המקום הזה" אמרה לי
"אני לא רמינית" עניתי לה ויצאתי בעיקבותיה