מלאכית מאומצת פרק רביעי
יצאתץי מהשער והלכתי
בדרכים שהלכתי בהם בעבר
כשהחיים שלי היו כמעט נורמליים
"היי, פייפר" נשמע קול מאחורי ואני עצרתי
והסתובבתי אל עבר הקול זה היה דיימון
"היי דיימון מה קורה?" שאלתי אותו כאשר השיג אותי
"בסדר, ואצלך?" שאל אותי "אני הולכת לבית הספר
אז איך נראה לך?" אמרתי לו והרמתי גבה לעברו
והוא צחק, כשהוא צוחק העיניים שלו ממש זוהרות,
חשבתי לעצמי "היי, באיזה בית ספר את לומדת?"
שאל אותי "לא זוכרת אך קוראים לו, אבל הוא נמצא
לא רחוק מין שעון הביג בן" אמרתי לו "אז אנחנו באותו בית ספר,
באיזה כיתה את?" שאל אותי דיימון "אני בכיתה י'1" אמרתי לו
"מגניב, אז אנחנו באותה כיתה" אמר לי "אז כדאי שתתרגלי אליי,
כי אני עומד להידבק אלייך כמו דבק, ילדה חדשה" אמר לי דיימון
"טוב, לא נראה לי שאני אתנגד לזה" אמרתי לו בחיוך קטן
והמשכנו ללכת ברחובות, עד אשר עמדנו מול בית הספר
הוא נשאר בדיוק כמו שהיה פעם, גדול ונראה כאילו הוא צוחק על מזלי הרע,
"למה, נראה לי שאני שונאת את המקום הזה?" שאלתי אותו וקימטתי
את אפי "כי זה מקום כזה" אמר לי ומשך אותי פנימה
"אנחנו מאחרים" אמר לי "יש לי שאלה, מי המחנכת שלנו?"שאלתי אותו
"גברת אלוון" אמר לי "אתה צוחק עליי?" שאלתי אותו, ברצון
רב שהוא יגיד לי שהוא צוחק "את מכירה אותה?" שאל אותי
"אתה צוחק עליי? המוניטין שלה הולך לפניה, היא מורה של
תלמידים מצטיינים והיא מכוונת לשלמות, אני שונאת אותה"
אמרתי לו "למה את שונאת אותה?" שאל, כשהלכנו במסדרונות
בית הספר"מכוון שהיא מלמדת תלמידים, שהם בובות חרסינה
מושלמות" אמרתי לו וקיבצתי את אפי "אז אני בובת חרסינה
מושלמת?" שאל אותי דיימון"הובכן מהמקום בו אני עומדת,
כן, די" אמרתי לו, אני יודעת שאמרתי שאני לא ארכוש
חברים, אבל, כול הסביבה הזאת גורמת לי להיזכר בכיף
שהיה לי, בכול הקטע של רכישת החברים והפלירטוט ,
אז כן, די אפשר להגיד שאנג'ל ניצחה אותי במערכה הזאת,
אבל אני עוד אחזור ואני אשלוט באפשרות הזאת.
תגובות (1)
וואו פרק מדהים…
וגם אני חולה עלייך;)
תמשיכי!!!