מלאכית מאומצת פרק עשירי

"היי, את התלמידה החדשה, נכון?"
שאלה המורה לאומנות, אני הכרתי אותה ובעבר
שנאנו אחת לשניה ת'נשמה
"אז לא, אי סתם תלמידה ישנה שלא שמת לב אליה בחיים"
אמרתי לה ביובש והרמתי גבה
המורה נראתה פגוע מן ההערה אבל האמת לא ממש היה לי אכפת
"אל תתייחסי אליה היא פשוט הגיע אתמול הטיסה
והיא עיידן מרגישה לא טוב" אמרה דיימון ובכול הזמן
הזה הוא לא הוריד את עיניו מעיניי כאילו אומר
מה נראה לך שאת עושה?!?
המורה התעודדה מדבריו של דיימון ,
למורה היה שיער חום קצר וחלק
ועיניים ירוקות כהות
"טוב, נראה שאין לנו מספיק ציוד גם
בשבילך אז אני אלך להביא לך מהמחסן
בינתיים אני רוצה שמישהו יסביר לה מה לעשות"
אמרה המורה והלכה "מה נראה לך שאת עושה?"
שאל אותי בלחש "מה שבא לי" עניתי לו ובעיניי
אדישות "את אולי לא יודעת אבל למורה הזאת קשה!"אמר לי
"לכולנו קשה,לא?"אמרתי אליו באדישות
"כן, אבל לה יותר!"אמר אליי דיימון"למה?" שאלתי אותו"
יש אנשים שחושבים שהיא אחרית להעלמותה של אנג'ל "
אמר לי "אה, נכון, היא צעקה עליה שהיא תצא ומאז לא ראו אותה שוב"
אמרתי להם זאת כאילו זה ידוע לכול אך בית הספר ניסה והצליח להשתיק את
האמת הזו "איך את יודעת?" שאלה אנה "אני רוח הרפאים של המקום, לא?"
אמרתי להם "טוב מה צריך לעשות?" שאלתיא אותם "הובכן, פשוט צריך
למצוא נושא, לא משנה איזה ולעשות עליו מספר מסויים של ציורים את יודעת כול מיני
ואז כאשר כולנו נסיים תהיה תצוגה של התמונות "אמרה בת'
ובאותה השניה הגיע סמס "אני מציע מלאכים" זה היה עוד מסרון מהמפקחת
"הינה, הציוד שלך"אמרה בחיוך המורה, אשר נזכרתי כי שמה היה פיונה
"תודה" אמרתי בקול כול כך מזויף שזה היה מתוק
"וזיכרי אסור להישתמש במחק כי אומנים אמיתים אינם משתמשים במחק"
אמר הבחיוך "בגלל זה אני תניד נכשלת בשיעור הזה" אמרה בת'
בכך הסתיימה השיחה וכולנו שקענו בציורינו