מלאכים קטנים – פרק חמישי

המזכירה, ג'סיקה, הייתה האדם הכי נחמד ככל כנראה שהכרתי.
היא הייתה כבת שלוש ושתיים, שיערה הקצר והבלונדיני מסודר תמיד, עיניים חומות שוקולדיות שתמיד מוארות ויחייכו אלייך וחיוך מלא שיניים לבנות ומבריקות.
"הו, היי ג'וש! שלום אנה." אמרה מחייכת אל שנינו "ושלום ל…" אמרה, מסתכלת על טאי וסורקת גם היא את גופו ואת פניו – כמו כל שאר הבנות ו… כנראה כמוני – תהיתי אם היא מבחינה בנגיעה האסייתית בפניו, אם היא מסוגלת לראות כמה שחור השיער שלו, שחור שבולע הכל והאם היא בוחנת את הכתפיים שלו כמו שאני עשיתי? האם היא מוצאת את אותם שרירים חבויים מתחת לחולצת בית הספר.
הרגשתי שאני מטרידה אותו במחשבותיי מבלי שידע, וזה, לצערי גרם לי להסמיק מעט.
"טאי." הוא אמר, אותו כל מחוספס ועמוק מדבר שוב.
"אה, שלום." אמרה, בוהה בעיניו.
הוא משך בכתפיו באי נוחות "כן, הן אמיתיות ולא עדשות, וכן אני חצי יפני." הוא אמר בשקט, לא מביט בעינייה.
"אה הא! ידעתי, אני ממש אוהבת את התרבות הזו!" היא אמרה, חיוך ענק נפרש על פניה.
"אני שמח לשמוע." טאי אמר, אך לא נשמע כל כך שמח.
ג'וש כחכך בגרונו טיפה "באנו לכאן לקבל את מערכת השעות שלו."
"בטח, בטח! אני כבר אדפיס אותה." היא אמרה במהירות, תוקעת את מבטה במסך, על פניה עדיין אותו חיוך.
לעזאזל, לא נתפסים לה השרירים בלחיים?
לרגע השתרר שקט במזכירות, טאי תקע את מבטו בחלון, ג'סיקה במחשב, ג'וש הביט בי וגירד בשערו במבוכה ואני השפלתי את מבטי לרצפה, תחושת האי נוחות הייתה כמעט מוחשית.
"הנה, בבקשה, שיהיה לכם יום טוב!" אמרה בזמן שיצאנו מהמזכירות.
"היא באמת הציקה לך שם," אמר ג'וש "מצטער."
"אה, לא. זה בסדר, כלומר אני די רגיל שבוהים לי בעיניים ושואלים שאלות מוזרות אני רק מרגיש טיפה חייזר מהחלל החיצון וזהו." הוא אמר.
חייכתי, מהבדיחה מהצולעת ומהאופן שבו נמרח על פניו חצי חיוך כשאמר זאת.
"אז, מי לעזאזל אתם?" שאל בבלבול.
"אה, אנחנו בדרך כלל אלו שנדבקים לחדשים ומכירים להם את הסביבה." אמר ג'וש.
שקר.
בדרך כלל אמנדה היא זו שעושה את זה ואם התלמיד – בנות אפילו לא באות בחשבון – לא נראה טוב אין סיבה שהיא תציג לו את המקום ואז התלמיד מוצא את מקומו לבד בבית הספר.
"לי קוראים ג'וש, כמו שכבר אמרתי וזו אנה." אמר ג'וש מחווה בידיו לעברי.
הבטתי בטאי, שהעביר את מבטו אליי עיניו סורקות אותי – שנאתי שעושים את זה, זה גרם לי להרגיש מובכת.
"אני טאי." אמר "אני בטוח שאתם כבר יודעים."
ג'וש דחף אותו קלות, מגחך "אל תתלהב." הוא אמר.
טאי חשף חיוך מלא שיניים ישרות "בכל מקרה, מי זאת הילדה הזו שהטרידה אותי מקודם." אמר טאי, מושך בכתפיו באי נוחות.
"אמנדה, היא מטרידה את כולם אל תדאג." אמרתי.
מבטו שוב חזר אליי, אני שונאת את העיניים שלו.
שוב שקר.