מלאכים קטנים – פרק רביעי

מצאתי את עצמי בבוקר יושבת בספסל שליד שער הכניסה לבית הספר, מחכה לג'וש.
נשמתי עמוק, אתמול התקשרתי לפריס והיא שוב נבחה עליי בפלאפון בטענה שאין כלום. רק המחשבה עליה גרמה לי לקמוץ את ידיי לאגרוף, לקחתי אוויר שוב, היה די קר בחוץ – כרגיל – וקיוויתי שג'וש יגיע מהר כבר.
"אנה." שמעתי קול.
הסתובבתי להביט בבריין, שחייך אליי כשג'סי הייתה חבוקה בזרועותיו, האפשרויות לפירוש מבטה של ג'סי היו כאלו – אחד, אולי נכנס לה משהו לעין ולכן היא כיווצה אותה והסתכלה עליי, האפשרות השנייה היא שבריין עיצבן אותה איכשהו ולכן יש לה את המבט הזה והאפשרות השלישית ובעלת הסיכויים הכי גדולים להיות נכונה הייתה שהיא לא אהבה שבריין קורא בשמי, במיוחד כשהיא חבוקה בין זרועותיו.
"אה, בוקר טוב בריין." אמרתי ונתתי לו מבט של 'תסתלק מפה חתיכת אידיוט, או שהיא תשרוף אותי עם המבט שלה' אבל, אני לא יודעת למה ציפיתי, בריין האידיוט במודע או לא במודע החמיר את המצב.
"בוקר טוב, אכפת לך אם נצטרף אלייך? אני לא חושבת שלג'סי יש משהו טוב יותר לעשות ממילא." הוא אמר, עכשיו הוא קרץ לג'סי שנראתה יותר כמו השטן מאשר כמו משהו אנושי.
ג'סי הייתה יפה בסך הכל, אם לומר את האמת הגוף שלה היה נראה טוב יותר מאשר הפרצוף שלה ולכן אני מניחה שהמון בחורים בשכבה שלנו אהבו אותה.
וכמובן – היא תיעבה אותי.
ככל הידוע לי היא דלוקה על בריין בערך מכיתה ו' והיא אף פעם לא אהבה את העובדה שאני והוא מסתובבים יחד לפעמים.
"אם אתה רוצה, תשב אתה איתה!" אמרה וגררה כמה מבטים לעברנו.
"מה הסיפור ג'ס?" בריין שאל, ברצינות בריין?
"מה הסיפור? הסיפור הוא שאני יודע שקורה ביניכם מש-" היא התחילה, מביטה בי במבט שנטף שנאה טהורה.
"עם אנה? אם את חושבת ככה ג'ס כנראה שמשהו לגמרי נדפק אצלך." הוא אמר.
ג'סי האדימה וקהל קטן החל להתאסף מסביבנו, בזמן שאני ישבתי מביטה בזוג הטיפשים האלו ולמען ההגינות הרגשתי קצת משועשעת.
"אתה חושב שאני טיפשה? אני לא מאמינה בריין!" היא אמרה בכעס.
"ג'ס אין לך ממה להתעצבן, אנה היא נזירה קדושה יפה שאף אחד לא מסוגל לגעת בה, מבינה?" אמר, שולח לי מבט קטן ופה תהיתי אם הוא עושה את זה בכוונה.
יכולתי לדמיין בראשי את מה שקרה, בריין בטח ניצל אותה לסטוץ חד פעמי והיא נקשרה אליו יותר מדי ועכשיו הוא משתמש בי כדי להיפטר ממנה.
איזה יופי בריין, מאוד בוגר.
גלגלתי את עיניי לעברו.
"מבינה שזה נגמר בינינו חתיכת מפגר!" אמרה, דמעות בעיניה סוללת את דרכה החוצה מהקהל שלנו כמה בנות רודפות אחריה.
"אתה באמת מפגר או שפשוט רשע?" אמרתי בשקט בזמן שהקהל מתפזר.
"מפגר?" הוא ענה בחיוך קטן.
"ברצינות, מסכנה." אמרתי ברחמים.
"הבהרתי לה מהרגע הראשון שזה חד פעמי, אבל היא נקשרה אליי מה אני יכול לעשות הייתי חייב להיפטר ממנה אנה." אמר.
"אני שונאת כשאתה עו-" התחלתי אך נקטעתי על ידי ג'וש.
"שוב עשיתם צרות בזמן שלא הייתי פה?" שאל ג'וש שצץ משום מקום.
ג'וש לא היה כמה ימים בבית הספר בגלל חופשה שהוא יצא אליה עם אביו ולכן חייכתי חיוך רחב כשראיתי אותו, ממהרת לקפוץ ולחבק אותו בחוזקה.
"אנה הלוואי והיית מחבקת אותי ככה." צחק בריין.
ג'וש הוציא לבריין לשון ואני התנתקתי ממנו ממלמלת לו שהוא מאחר.
לג'וש היה מראה רגיל שכזה, שיער חום שהיה משוך תמיד בבלורית למעלה ועיניים חומות, גוף די שרירי שידעתי שהוא עובד עליו די קשה, פניו היו די קשוחות אבל ברגע שהכרת אותו מספיק טוב – הן היו מתרככות והיית יכול לראות את כל הטוב שבהן.
"לעזאזל, התגעגעתי אפילו לבריין, אני טמבל?" שאל ואני הנהנתי בתגובה בזמן שבריין אמר שזה פשוט הקסם האישי שלו או משהו, אבל אני פשוט שמחתי שג'וש נמצא, שג'וש חזר.
"טוב כדאי שנזוז, טאי נמצא בהתקהלות הזו ששם." אמר והצביע בידיו על קבוצה ענקית של תלמידים שהתגודדו סביב משהו.
"טאי?" שאלנו אני ובריין יחד.
"התלמיד החדש." אמר בחיוך ג'וש.
"פאק." מלמלתי מסתכלת על התלמידים ותוהה איך אנחנו אמורים להידחק לשם.
"קדימה." הוא משך בידיי וחייך אל בריין בזמן שהתקדמנו אל ההתקהלות.
"לא אמרתם שתנטשו אותי! בוגדים!" צעק בריין אבל חיוך על פניו, קרצתי לו והמשכתי להתקדם עם ג'וש.
תהיתי, מה כל כך מיוחד באותו נער שכולם התקהלו סביבו?
ג'וש ואני דחפנו תלמידים הצידה ופילסנו את דרכנו אליו, מהר מאוד הבנו שכל מי שהיה בקהל הזה הוא בעיקר נערות ורובן היו משכבות אחרות ומעטות מהשכבה שלנו.
כשהגענו למעגל הפנימי ראינו את לא אחרת מאשר אמנדה יושבת ליד הנער החדש שהביט בה במבט מבולבל.
עיניי מיד התמקדו על הנער, טוב, כמו כל נערה אחרת באזור.
אם ג'וש לא היה אומר לי שהוא חצי יפני אני לא חושבת שהייתי שמה לב לנטייה הקטנה בעיניים שלו שהוכיחה שהוא אכן חצי יפני, מה שהיה מוזר ומהפנט בו זמנית היו העיניים שלו שלא רק היה בהן מעט מהתכונות האסיתיות אלה גם שהן היו אפורות.
לא יכולתי לנתק את עיניי מהן ולבחון כל פרט קטן בהן עד שג'וש תקע בי מרפק.
"בואי נחלץ אותו." אמר.
ג'וש נכנס אל המעגל הפנימי, שולח מבט לאמנדה ומחייך אל הנער החדש בעל העיניים המוזרות.
"היי, אני ג'וש." התחיל ואני התקדמתי מאחוריו "אני מאמין שאתה צריך ללכת למזכירות לקבל מערכת שעות והכל, אמרו לנו להראות לך איפה זה." אמר ג'וש.
הנער – ששכחתי לגמרי ששמו טאי – הביט בנו כמושיעים והוצאנו אותו מן המעגל הזה מקבלים מבטים רצחניים מאמנדה מלכת השכבה שלנו ובערך מכל נערה אחרת.
"היי." אמר מחליף כיף מוזר כזה של גברים עם ג'וש.
"תודה." אמר קולו מחוספס ובדרך מסוימת, אפל?
ממתי לעזאזל אני מנתחת קולות?