מלאך ושטן-פרק 1

"אנג'ל," קארין נכנסה לסלון ,פניה היו נרגשות,"נחשי מה קיבלתי בדואר ולמי זה מיועד?" הבטתי בה בתמיהה ,ברור שהמכתב היה עבורי ,אבל היא לא העבירה אותו אליי,למה? "מה כתוב במכתב שלי?" שאלתי אותה בנימה של כעס, "אנו שמחים להודיע כי אנג'ל בראון התקבלה לאקדמיה לכשרונות יחודיים," קראה מתוך המכתב,ההפתעה העלימה את כל הכעס שבי. חטפתי מקארין את המכתב וקראתי אותו מההתחלה עד הסוף כ-1000 פעמים."כל הכבוד," אמרה קארין בהערכה רבה,מעטים הצליחו להתקבל לאקדמיה שאליה אני הולכת, פניי קרנו מרוב אושר. "סוני התקבלתי," צרחתי לתוך הטלפון ,"איזה יופי עכשיו נזכה להיות ביחד באותו התיכון ,את יודעת אבל שהלימודים מתחילים בעוד שבוע ,עדיף לך להתכונן!".השבוע חלף במהרה ומצאתי את עצמי מחכה בחוץ עם סוני בתחנה שבה אמור לאסוף אותנו האוטובוס," את יודעת אנג'ל ," התחילה סוני אבל לא סיימה,הבטתי בה, היא נראתה לחוצה מאוד,לא מתאים לה,"שמעתי שבתיכון שלנו יש לא רק בני אדם…" הבטתי בה בפליאה ,"זה לא יכול להיות," אמרתי לה רצינית מתמיד ,"לפני שאת קופצת למסקנות ואומרת שהשתגעתי תחשבי על הנערים שהיו איתנו בקורס ,הם לא נראו כמו אנשים רגילים ולאחת מהם היו עניים בצבע דם! ,תוכלי להסביר את זה?" קטעה אותי והחזירה אותי לתקופה של המכינה , נזכרתי באותה הנערה ,שיער שחור ,עניים אדומות כדם וחסרת הבעה ,התיידדתי איתה למרות המראה ,"אולי היא הרכיבה עדשות?" אמרתי בתקווה שזה היה נכון ,אבל סוני לא הסכימה, האוטובוס הגיע תוך כמה שניות ושם קץ לשיחה. התקרבנו לאקדמיה ,סוני הייתה לחוצה מתמיד, בכניסה היו בוגרי בית הספר וחילקו תגים שונים, ואז ראיתי דמות מוכרת ,כשהבחינה בי נופפה לעברי והתחילה לרוץ לקראתי, "אנג'ל התקבלת !" אמרה וחיבקה אותה, הבטתי בה מעט מפוחדת אבל גם שמחה מאוד, אותה הנערה בעלת העניים בצבע דם הביטה בי מאושרת לראות אותי, סוני נעלמה בזמן שוולרי דיברה איתי ,"אני שמחה לראות אותך ," אמרה בהתרגשות ,לפני כן אף פעם לא הביעה רגשות, "גם אני וָול , דרך אגב אני יכולה לשאול אותך משהו?" וולרי הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהירח, "בטח שכן את יכולה לשאול כל דבר שאת רוצה!" ,היססתי מעט אבל בסופו של דבר פצחתי את פי :"למה העניים שלך בעלות צבע כזה, את לובשת עדשות?" וולרי הסתכלה עליי בפליאה ,"לצערי זה הצבע הטבעי של העניים שלי, מבינה רוב בית הספר אינו אנושי ואני גם כן לא בת אדם, מקווה שזה לא יפריע לחברות שלנו," אמרה בצער ,"כמובן שזה לא יפריע," לחשתי לה, אני לא מאמינה שסוני צדקה,"וָול אני חייבת למצוא את חברה שלי, נתראה מאוחר יותר," צעקתי ורצתי לחפש את סוני ,וולרי נפנה לעברי וקראה :"נתראה בהפסקה".