מלאך או שטן פרק חמישי

"סוד כמוס" אמרתי לכריסטופר
"מה?" שאל בבלבול "הרגע עברו מעלינו שבעה עורבים "
עניתי לו אך הוא עדיין לא הבין"אתה לא מכיר את השיר הישן?
אחד-ביש מזל
שניים-כל טוב
שלושה- בת מוצלחת
ארבעה- בן אהוב
חמישה-הר של כסף
שישה- הר זהב
שבעה-סוד כמוס
השיר מבוסס על אמונה שאפשר לחזות את העתיד לפני מספר
העורבים שפוגשים בדרך"אמרתי לו "למה אחד נחשב ביש מזל?"
שאל אותי כריס "מכוון שעורב אחד נחשב כמקדים המוות"
אמרתי לו ולא התקתי את עיניי מן השמיים
"אז רוצה לשמוע סוד כמוס?" שאל בקול של ממתיק סודי
"נו?" שאלתי אותו בלי עיניין רב במיוחד, למה לאזעזל
החלטתי ללכת לבית הספר בכלל? זה הי בסדר אם הייתי
רק בת כמה שנים, אבל אני עברתי גיל זה כבר לפני כול כך הרבה זמן
"הערב יש נשף מסכות" אמר לי ועל פניו חיוך מסתורי
"ו-?"שאלתי אותו"הייתי רוצה מאוד שתילכי כבת הזוג שלי"
אמר ועל פניו חיוך מבוייש "אני אשמח" אמרתי לו
"אבל אין לי מושג מה צריך ללבוש" אמרתי לו
"זה מה שמעניין אותך? מה ללבוש?" שאל אותי
"צודק, הם גם ככה צוחקים עליי" אמרתי לו ופישפשתי בתיקי
"טוב הינה מספר הבית שלי תעסוף אותי אחרי שמונה, טוב?"
אמרתי לו"בטח, אבל עכשיו אנחנו, חייבים ללכת לשיעור"
אמר כריסטופר "חייבים?" שאלתי ועיקמתי את האף
"כן, קדימה" אמר ועזר לי לקום "אני לא מבינה למה אני צריכה
ללכת לשיעורים, אני גם ככה חכמה מספיק בשביל ללמד את רוב
הפרופסורים בעולם"נתלוננתי בזמן שירדנו בסולם אל עבר
המסדרונות של הבניין "אז למה הלכת בכלל לבית הספר ?"
שאל כריס"אין לי שמץ של מושג" אמרתי לו ובדיוק באתי לעלכת מעבר לפינה
כשראיתי את המנהל צועד במסדרון חזרתי מהר כמה צעדים אחורה
"תרים אותי על הידיים ואל תוציא הגה" אמרתי לו, והוא הקשיב לי
"מה אתם עושים כאן?" שאל המנהל בקולו העמוק "אני נפלתי במדרגות,
וכריסטופר היה שם במקרה והחליט להיות גנטלמן ולהביא אותי אל האחות"
אמרתי לו בפנים מלאכיות אך מקובצות מכאב מזמן שהחזקתי את קרסולי
"טוב, בסדר, אבל אני רוצה אחר כך פתק מהאחות" אמר המנהל והמשיך בדרכו
"אתה יכול להוריד אותי " אמרתי לו לאחר ששמתי לב שאין לו קוונה להוריד אותי
"נו, תודי שכיף לך" אמר ועל פניו חיוך שובב"מה אני אעשה איתך?" שאלתי וציקצקתי
בלשוני מולו