מלאך| פרק 1 חלק ד והאחרון (;

יאללה סיימנו את הפרק הראשון XD
תהנו בקריאה D:
*****************

השלג בדרך גרם לי לחייך מדי פעם. זה היה מרענן…מזכיר את הבית שעזבנו.
"אנג'ל!" קרא קולה הרך של אלכס, איכשהו עולה על צלילי הגיטרה החשמלית ב-"just tonight".
פניתי לעברה ולעבר פיטר, שכמובן הגיעו יחד. לשניהם הייתה מסורת עוד מאז שהיו בני שבע (הגיל שבו הם עלו לארץ, שנתיים לפניי) ללכת לבית הספר ביחד כל יום ברגל או באוטו כיוון שגרו בשכנות.
"בוקר טוב." בירכתי אותם וחיוך על שפתיי. ההצגה החלה.
"בוקר טוב, ישנונה. לפחות תתקשרי בחזרה כשאת לא עונה." ענה פיטר וניגש לחבק אותי ואחריו אלכס.
"התקשרת? טוב…כנראה הייתי במקלחת, מצטערת." כמה פעמים אני צריכה לשקר והיום עוד בקושי התחיל. שמעתי את הטלפון מצלצל…הם רצו לבוא, שאני אסע איתם לבית ספר, אבל לא רציתי שהם יבואו. לא כשאמא בבית.
שי, נטע ואווה לא נראו בסביבה ולכן עברנו את שער בית הספר, ממהרים להשיג את המורה לכימיה.
בשלב מסוים כשפיטר ואלכס התחילו לדבר על סרט חדש שיצא, הפסקתי להקשיב. נתתי למבטי לשוטט.
העיניים מסביב היו מוכרות.
עיניים…תמיד היו החולשה שלי. מבט אחד וכמעט מיד אפשר לדעת אם אפשר וכדאי לסמוך על אותו אדם. הרי עיניים הם החלון לנשמה.
עברתי מבט, מבט, עין, עין. חיפשתי זוג חדש, משהו מעניין, חדש. משהו שאוכל לחקור…המענה לבקשותיי הגיע במהירות.
ברגע שפנינו לעבר כיתת כימיה ראיתי עיניים חדשות, רכות, טהורות.
צבען היה כצבע האוקיינוס באחד האיים הטרופים. טורקיז מדהים ומהפנט, מוקפים ריסים צפופים וארוכים ומעליהן גבות עבות מוסתרות ברעמת שיער חלקה. שאר הפנים לא זכו לתשומת לבי שכן לא היה בהם משהו מיוחד כדי לתפוס אותה. להפך, משהו בעמידתו, בחיוך המתנשא על שפתיו, משהו מעורפל בעיניו המהפנטות-משהו רמז לי על…רוע, כעס, חרטה כלשהי. כמו מין הילה שחורה שמקיפה את גופו. משהו גרם לי להירתע ממנו.
המשכתי בדרכי, עדיין נועצת את מבטי בעיניים, לא דואגת לרגע שמא אני מוותרת על נימוס.
למרות האפלה שהייתה בעיניו, בנוסף היה משהו שונה במט הזה…שונה יותר מכל מה שאי פעם ראיתי. מבט כואב וזקן-מבט שאומר, "אני מבין מה עובר עלייך, הייתי שם. אני עדיין שם". ניערתי את ראשי במהירות, זורקת לכל עבר את המחשבות האלו, "למי יש זמן לשטויות האלו? חלון לנשמה? חה." צחקקתי בבוז. רצתי בעקבות אלכס ופיטר, ממהרת להשיג אותם, מתנתקת שוב ממחשבות לא נחוצות, ושוכחת לגמרי את אותן עיניים שהיו טהורות. לכאורה.