מכשול הקיפוד-פרק 2

כריסטינה נפרדה ממני בנשיקה חטופה כשהגענו לפתח הבניין הגדול של התיכון ופנתה לצחקק עם החברות שלה, הכנסתי את ידי לכיסי הג'ינס שלי ופניתי ימינה להמשך המסדרון הרחב שהיה מלא בלוקרים חדשים עטופים בניילון, ילדי שנה ראשונה מתרגשים שמתרוצצים ממקום למקום למצוא את חבריהם מהחטיבה, כמה בנות שתמיד הביטו בי וצחקקו כמו מטומטמות, אף פעם לא ראיתי במנהג הזה כמשהו סקסי או חמוד, לפי דעתי זה סתם מביע סתימות, חייכתי אליהן חצי חיוך.
"טיילר!" שמעתי את קולו של מייק.
הסתובבתי וחייכתי כשראיתי אותו, הוא היה די דומה לי פרט לתסרוקת המגולחת בצדדים, העגיל בגבה והחישוקים המוזרים שעיטרו את אוזנו הימנית, ועיני השטן השחורות שלו כמובן.
"מייקי" נתתי לו כיף ושילבתי את כף ידי בכף ידו, זו הייתה הדרך שלנו לומר שלום.
"מה עם כריסטינה? השמועות נכונות? כבר ארבעה ימים ביחד?" מייק זקר גבה.
גלגלתי את עיני, "היא טובה אחי, אני ממליץ לך לנסות אחריי"
הוא צחק, "הכי ארוכה שלך לא?"
"עצוב נכון?" גיחכתי.
"כן קצת" ענה.
שלפתי סיגריה והגשתי לו, הוא סרב ודחפתי אותה לפי, "אני יוצא לעשן, אתה בא?" שאלתי.
הוא הנהן, ופסע ברחבי הבניין אחרי, "אז איך זה להיות שמיניסט?" שאל.
הרמתי גבה והבטתי בו, "אתה נשמע כמו כריסטינה".
הוא צחק, "זה השנה האחרונה ללימודים! אתה לא מתרגש?"
נשענתי עם מרפקיי על גבי גדר הברזל ששכנה בחוץ וחייכתי, "אני מניח שאולי קצת, שנה אחרונה ואז אני הולך להיות יחצן מסיבות, אני אפתח סדנת קעקועים, כל יום עם מישהי אחרת, ואז לקום בבוקר ולראות אותן בוכות ומתלבשות רועדות, למרות שלא כולן בוכות אתה יודע… שברון לב זה לא משהו, להיות בים משבע בבוקר לקום על שוט של טקילה וג'ויינט… כן… אלה החיים" נשפתי את העשן מפי.
הוא צחק, "ואני אלווה אותך עם הגיטרה שלי"
עקמתי את שפתי, "תנדוד עם הגיטרה שלך למקום אחר, אני לא בקטע של אורגיות עם גברים"
הוא צחק והתיישב לידי, "טוב תביא סיגריה" אמר.
"בכיס האחורי" הנהנתי והבטתי על המכוניות שחונות, ונערים ונערות יוצאים מהם צווחים מאושר, ויש כאלה שלא, כל התמימים האלה… אלה שלא יודעים מה באמת משמעות החיים, מה התפקיד שלהם פה בעולם, אלה ששבעה אחוז מהם יהפכו להיות הומלסים חסרי בית, שלושים אחוז מהם יעבדו בהיי-טק, כמה אחוזים שיצליחו בתחומי הפרסום וכל שאר האחוזים הולכים על אנשים כמוני…
נזכרתי במשהו שאבי אמר לי לפני שמת, שאני צריך להצליח בחיים ולהביא גאווה למשפחה, אבל שנאתי אותו. כי הוא זה שאשם כשלקח את החיים של אחותי הקטנה, הוא זה שהיה שיכור באותו יום, והיא זו שישבה לידו, תמימה כל כך, לא הייתה מוכנה למוות… היה לה עוד כל כך הרבה זמן לחיות.
"היי" אמר מייק והביט בי, "אני חושב שהיה צלצול, בוא נכנס"
איפרתי את הסיגריה בגדר וזרקתי הצידה, פסעתי אחרי מייק שהוביל אותנו לכיתת השמיניסטים, כשנכנסנו ראיתי את כל חברי, סלבה, ג'קסון, מארק וסיימון . הם היו חברי הקרובים.
אמרתי לכולם שלום והתיישבתי על ידם, חיבקתי כמה בנות שהכרתי שניגשו לומר לי שלום, אני בטוח שלפחות חצי מהן זכרתי שהיו אצלי בלילה, למרות שקשה לזכור את כולן כי הייתי שיכור מידי פעם.
"בבקשה לשבת במקומות" המורה שלנו נכנסה, אני חושב ששמה היה מיס דאליז, זכרתי אותה מהשנה שעברה.
התיישבתי בכיסא האדום בין מייק לסלבה, סלבה היה נער רוסי שממש חיבבתי, היו לו רסטות ארוכות ומבטא רוסי מצחיק, הוא לבש כמעט תמיד כובעי גרב וההרחבה באוזנו השמאלית הייתה כל כך גדולה שהיה אפשר להעביר דרכה את האגרוף שלי.
סיימון היה ילד ממושקף בעל שרירי חזה ושרירי ידיים שהרשימו את כולן, הוא הלך עם חולצות וי בדרך כלל ושערו השחור כפיח היה קצר.
ג'קסון היה בחור דרום אמריקאי עם מבטא ברזילאי ועור בצבע מוקה בהיר, עיניו היו ירוקות זוהרות ושני עגילים עיטרו את הנחיר הימני שלו.
מארק היה שחקן פוטבול מצליח עם שיער בלונדיני קצר, הוא רחב כתפיים בעל שרירים נפוחים וגומות כמעט בלתי נראות. אין לי מושג מה היה החיבור של מארק לחבורה שלנו, אני די בטוח שזה בגלל שהיינו חברים מילדות.
"תלמידים, אני יותר משמחה להציג בפניכם תלמידה חדשה שתלווה אתכם בהמשך השנה האחרונה" חייכה מיס דאליז.
"קרוליין, אולי תיגשי לקדמת הכיתה ותציגי את עצמך?" מיז דאליז רכנה קדימה ושכבת שומן נחשפה מעל החגורה העבה שלה.
ואז ראיתי אותה, זו הייתה אותה נערה עם השמלה הקיצית הצהובה, זו שפגשתי בבית הקפה הקטן.
היא חייכה חיוך קטן ומקסים, "אני קרוליין וסט" אמרה בקולה המתנגן.
"אולי תספרי על עצמך קצת?" שאלה מיס דאליז.
היא נשכה את השפה התחתונה והמושלמת שלה ולפתע שמתי לב לצמיד קטן וכסוף עם חרוזים עדינים שעיטר את ידה הימנית, "אני אוהבת לשיר".
"זה נפלא" אמרה מיס דאליז.
קרוליין פסעה לשורה שבה ישבה, שתי שורות מאחורי ליד שרה, אחת החברות של כריסטינה.
השיעור עבר די מהר, הבטתי על קרוליין וראיתי שהיא מתרכזת במורה ורושמת כל מילה שנייה שלה, היא נשכה את שפתה התחתונה כל פעם שהתרכזה, היה לי דחף מוזר לגחך כל פעם שזה קרה, זה הרגל כל כך חמוד.
הצלצול הגיע וקרוליין יצאה מהכיתה ואספה את התיק הסגול בהיר שלה והניחה את אחת מהרצועות שלו על כתפה, היא חייכה חיוך רחב כשכמה בנות ניגשו אליה ודברו אותה. כריסטינה הייתה אחת מהן.
הסטתי את מבטי ופסעתי לעבר מייק, הוא גם כן הביט בקרוליין.
"היא יפה" אמר מייק, "אבל לא שווה, החזה שלה לא כזה גדול, הייתי נותן לו ציון שש מתוך עשר, ואת התחת אי אפשר לראות בגלל השמלה, מה אתה אומר?"
"אני אומר שתשתוק" אמרתי בעצבים שהפתיעו אותי.
מייק צחק, "אוקיי".
"היי חברה! סלבה הביא וודקה! בואו נלך לחגוג את היום הראשון במחששה?" ג'קסון צחק.
מארק הצטרף אליו וחיבק את כתפי, "קדימה כולם למחששה!"
הם צחקו ודחפו אחד את השני אבל אני? אני הבטתי על קרוליין.