מכללת ויקטוריה-פרק 4

ניסיתי להתנתק ממנו אבל הוא תפס אותי בכוח. בלי לחשוב יותר מדי בעטתי בו. הוא מעד מעט אחורה. "מה נראה לך שאתה עושה?" צעקתי עליו. הוא פתח את פיו כנראה כתגובה להתחכמות ולפני שהספיק להגיב אמרתי "הכרנו רק עכשיו ונישקת אותי כמו מטורף. זאת לא הקבלת פנים שציפיתי לה במיוחד לא ממך.אני אפילו לא זוכרת את השם שלך." "יון" ענה ברוגע כאילו דבר לא קרה. "צא מפה!" צרחתי עליו. והוא, עם החיוך השלו שלו יצא מהחדר. התיישבתי על המיטה וטמנתי את ראשי בין כפות ידיי. הכל קרה מהר ומוזר מדי. רק הגעתי וכבר קרו לי דברים מטורפים. העלתי בראשי את אירועי היום. הטנק,אמא שלי,רוי,היער. הייתי חייבת לדבר עם מישהו. לספר מה עובר עליי. כמה חבל שנטלי לא נמצאת איתי. היינו יכולות לשבת על המיטה ולרכל בקולי קולות בלי פחד שמישהו ישמע או ללכלך את חדר האמבטיה בהמון קצף לבן מהסבונים. לפתע נזכרתי שהבאתי איתי את הטלפון וחייגתי במהירות לנטלי. כל כך רציתי לדבר איתה,כל כך התגעגעתי אליה למרות שרק אתמול שוחחנו משהו כמו שעה בסקייפ. לרגע פחדתי שאולי לא תהיה קליטה כי המכללה נמצאת באמצע היער,אבל אז שמעתי את צליל החיוג. "הלו,הלו?" נשמע מהעבר השני של הקו. "נט!" צעקתי בשמחה. זה היה הרגע הכי טוב שקרה לי היום. "אלי!" צהלה חברתי. "אני חייבת לספר לך משהו.." ולפני שהספקתי לסיים את המשפט הקו נותק. מוזר. חייגתי אליה שנית בתקווה שלא נגמרה לה הסוללה. הכרתי אותה ואת מנהגה לשבת שעות מול הטלפון. שמעתי רעשים מהקו שלה. "נט,את פה?" שאלתי בחשש. ולפתע נשמעה ייריה. והיא לא נשמעה בחוץ,אלא ממש מהטלפון.