מכללת ויקטוריה-פרק 2

הייתי בטוחה שלאקדמיה כבר לא אגיע. טנק דרס אותי נכון? לא הייתי בטוחה אם אני מדמיינת או לא. אבל הייתי שרויה על האדמה.מה שמוזר- כאב לי ממש,אבל עדיין הרגשתי את הגוף שלי. הצלחתי לנשום. פקחתי באיטיות את עיניי מפחד שמה אראה. אבל הטנק עבר מעליי והמשיך לנסוע כאילו דבר לא קרה. התרוממתי וניקיתי את בגדיי מהאדמה. הסתכלתי אחורה לראות אם אבי עדיין היה שם וראיתי את סימני גלגלי המכונית שלנו. הוא כבר נסע. קמתי במהירות בלי לחשוב פעמיים ופשוט רצתי ללא המזוודה אחרי הטנק. משהו מוזר קרה. איך זה שלא נפגעתי בכלל? איך זה שאני חיה? נושמת? הטנק התרחק אז רצתי מהר יותר,ממש הייתי במרחק נגיעה ואז הוא עצר בפתאומיות ואני נתקעתי בו ונפלתי. חשבתי שנפגעתי מהברזל הקשה אבל שוב- לא נפצעתי כלל. התרוממתי לאט,כאילו שמה אם אקום מהר הטנק יברח. נגעתי בו והרגשתי שהוא עשוי מפלסטיק. הרגשתי שאני הוזה. קמתי באיטיות ובשקט, הקפתי את הטנק וראיתי שאין שום פתח כניסה,מה שאומר שלא היה מי שהסיע אותו. אולי משהו מעניין נמצא מעליו. אולי אראה מאין נסע. טיפסתי עליו בקושי ומצאתי פתח זכוכית. הצצתי מבעד לזכוכית וראיתי קופסה גדולה,גם היא מזכוכית ובתוכה אמי.