מכורה פרק 1
לפעמיים אני תוהה "למה לעזאזעל קיים בית הספר" כמו כול נער בגילי
ושוב המחשבות שאני בטוחה שעברו במוחם של כול האנשים בגילי
של בניית רובוטים שיעשו את שעורי הבית בשבילנו.
אבל זה לא יקרה, יש אנשים רעים מדי בעולם שלא ירצו לפתחת מכונה
שכזאת כדי לא לגזול לבני נוער בגילי את החוויה הלימודית" ששיעורי
הבית מענירה לנו.בולשיט! בכול מקרה לא יצא שום דבר טוב ממני בכול בית
ספר שקיים בעולם הזה.
אבל גברת המילטון הלוא היא אמא שלי החליטה "לקדם" את לימודי לבית
ספר טוב יותר, לא ניסיתי להתנגד או להתעמת איתה, כי בסופו
של דבר היא לא תזכור אפילו מה אמרתי.
אז מה שנשאר זה לקוות שהשנה הזאת תעבור כמה שיותר מהר!
העובדה של העברתי לבית ספר אחר לא כול כך הטרידה את מוחי
אני במילא שנאתי כול אחד ואחד מבית סיפרי הקודם.
הריקנות הזאת של לקום מוקדם בבוקר להעיף על עצמי חתיכות בדים
הקרויות "בגדים" כמה שכבות של איפרון שחור, מסקרה, ואיילינר
לצאת, ללמוד, לחזור הביתה ואחרי שנה לקבל תעודה שאמורה לבנות לי
את החיים. אמא שלי אומרת לי שאני לפעמיים מדברת כמו סבתא שעומדת למות
טוב נו אני לא זאת שאתנגד לכינוי הזה.
בגדול היא צודקת וזה ואין לי מושג גם למה, זה בטח עיינין האימהות האלה
שהן תמיד צודקות גם כשהן לא.
אחרי לילה ארוך מאוד חסר שינה . קמתי סוף סוף לאור בוקר שצרב בעיינים
אותו טקס ישן של בוקר קימה, טקס השרותיים, איפור, בגדים ויציאה.
לא ציפיתי להרבה מהבית ספר החדש , גם לא לחברים , אני פשוט לא זקוקה להם
רוב ההפסקות אני ברחתי מהבית ספר לים.
ועכשיו נו יורק המדכאת……אף פעם לא אהבתי אותה תמיד היא הייתה ניראת
לי עיר עם מלא עשן אנשים רועשים ונהגי מונית חופרים.
וזה פחות או יותר מה שקיבלתי.
הים יחסר לי מאוד …
באופק כבר ראיתי כמה בניינים נמוכים יחסית לנו יורק עם שלט "בית ספר תיכון גרין"
"הגעתי" אני ממלמלת לעצמי וחפשת פתק עם שם כיתתי עליו בתיקי.
תוך כדי צעדים כבדים לתיכון חדש אני מבחינה בבית ספר ריק כמעת לחלוטין
חוץ מקבוצת נערים שניראו לי קצת יותר מבוגרים ממני ששחקו כדורסל.
לא מצאתי מה לעשות או לאן ללכת ובלי לשים לב התגלגל עליי הכדור של הבנים
ששחקו כדורסל.
התאלמתי ממנו לכמה דקות בזמן שהייתי קפואה ומבולבלת.
עד שהם התחילו לצעוק לעברי .
צעקותיהם פתעום הכו בי "אהה מה?" הייתי מבולבלת "הכדור" אחד מהם אמר תוך כדי
שהוא מחייך מצחוק, ובתנועת ראש מסמן על הכדור
"או..קי כן בטח" אני מנסה לא להראות מטומטמת וזורקת לעברם את הכדור.
נקודת במטו של מייק:
היא ניראת מצחיק, עומדת שם מבולבלת ובוהה בפינה לא מובנת.
"הכדור" אמרתי תוך כדי חיוך צוחק לקח לה כמה שניות לקלוט
היא זרקה את הכדור לכיוונינו והבחנתי בידה….במשהו מוזר על ידה…
תגובות (2)
אני ממש אהבתי לדעתי זה רחוק מלהיות משעמם, תכתבי המשך, דחוף! :-):-):-):-):-)
מתי תעלי את הפרק השני?!?!?!