מי שמכם?

אני איתך!! איזה כיף שהעלת את זה!! ממש מחמם את הלב!!⁦❤️⁩

חחחחחח אהבתי מאד את האזהרה האחרונה – אני אערוף את ראשו!

אבל תודה לך, אני גם תומכת בך)

חח תודה ♥️, איזה כיף לדעת שאני לא היחידה שזה מפריע לה.

לדעתי ביקורות בונות, ארוכות ו"מורתיות" הן דווקא דבר מבורך. כל הערה שמסייעת לי להשתפר ככותבת מקובלת מבחינתי, ואני חושבת שזה יועיל גם לכותבים הצעירים שבסך-הכל רוצים לפרוק או לבטא את התחביב שלהם, כי יכולת הביטוי בכתב תשתפר כתוצאה מלמידה והעשרה. במצב הכי גרוע, פשוט תתעלמו מהתגובות הללו, אבל אני הייתי מציעה לכן דווקא ללמוד מהן.

אגב,לגבי ה-״תתעלמו״,
הרבה יותר קשה להתעלם מתגובה כזאת ,שנמצאת בעמוד שלך,בתוך היצירה שלך,והרבה יותר קל לנסות ולחשוב קודם ,האם יש צורך בביקורת הזאת .

"מחברת־אחת" יקרה,

ראשית, באיחור של שנתיים וחודש, ברוכה הבאה לאתר.
פשוט, אינני צרכן של 'סיפורי אהבה', כך שלא שמתי לב עד כה לִֹשְמֵךְ.

שנית, ובהמשך ישיר לסעיף הקודם, אבקש ממך ומכל מי שקורא: אנא, הגיבו! כל תגובה עדיפה על חוסר־תגובה. אפילו תגובת ספאם.

שלישית, כל מי שמפרסם את כתביו – מעוניין בתגובות. לפיכך, התשובה לשאלת הכותרת "מי שַׂמְכֵם?" היא – את! אתם. הכותבים.
מי שאינו מעוניין בתגובות, מוזמן לציין זאת מפורשות, או לא לפרסם.

רביעית, אני אכן מורה במקצועי. לא לספרות, ולא ללשון.
הביקורות שלי הן בדרך־כלל ענייניות ומכבדות. עם זאת, את בהחלט מוזמנת לבקר את הביקורת. כך בדיוק לומדים.
"מתיש, מעייף, ביקורתי…" – כפי שענתה לך 'רוקמת החלומות': התעלמי.
קשה להתעלם? ראי את הסעיף הקודם.

חמישית, אם את מודעת לשגיאות ובכל־זאת משאירה אותן, זה בסדר. לדעתי, עדיף לתקן, אבל הבחירה היא שלך.
הבעיה היותר חמורה היא, שכותב אינו מודע לשגיאותיו. ללא ביקורת בונה, הוא כלל לא יידע שמשהו לא תקין.
ככותבים חובבים, כולנו מעוניינים להשתפר בכתיבה. אתר 'סיפורים' מאפשר לנו בדיוק את זה על־ידי הפריה הדדית.

שישית, לדברייך "הביקורת לא עושה כלום מלבד לכבות את אש הכתיבה".
דעתי בעניין זה אכזרית: שלא יכתוב!
חובב כתיבה אמיתי, לא ייפגע מביקורת 'מנומסת' (על־פי דברייך); או שיעריך או שיתעלם. 'אש הכתיבה' לא תכבה עקב ביקורת.

שביעית, גם תגובת ספאם עדיפה על חוסר תגובה.
אבל־
כיוון שאינני מעריך במיוחד תגובות ספאם, אני מאוד משתדל בעצמי להגיב באופן איכותי.
אני קורא בעיון; 'נכנס' לסיפור; נהנה ממנו (בדרך־כלל); מנתח אותו בכלים הפדגוגיים המוכרים לי; ומנסה לעזור לכותב להשתפר בכתיבתו.
אשמח מאוד אם גם קוראים נוספים יתייחסו בכזו רצינות לאפשרות התגובה באתר.

שמינית, לכל אחד ואחת מכותבי האתר, יש היתרונות שלו. מי בדיאלוגים, מי בבניית עולם, מי בתיאורים וכו'. היתרון היחסי שלי הוא העברית.
אני שמח לעזור ולשתף את היתרון היחסי שלי; ומצפה מכם הקוראים לעזור גם־כן, ולשתף את היתרונות שלכם.

תשיעית, כשהגעתי לאתר, כל סיפור זכה לתגובות. היו כאן דיונים רציניים על צורת ההגשה; סדר קדימות מידע; עימוד נכון; וכמובן דיון על־אודות תכני הסיפורים.
לאחרונה, האתר מנומנם. כמעט ואין כאן תגובות. חבל.

אז זה כנראה המקום להודות לך "מחברת־אחת". אולי בזכות מאמרך זה, קוראי האתר יגיבו קצת יותר. כולי תקווה.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

זה השרשור הכי נחמד שראיתי לאחרונה.
מסכים לחלוטין עם "עוץ־לי־גוץ־לי" (ככה זה עובד?)
ראשית, אתחיל מזה שאני לגמרי לא שותף לתחושות של "אל תתנו הרגשה שקראת את הפרק בסיפור,רק בשביל להיתפס על טעויות קטנות.". אני כן מרגיש כאן את ההתעמקות בסיפור.

שנית, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולעודד את ה"מבקר" להמשיך בפועלו המבורך. מעבר לכך שהוא יוצר עניין נוסף בטקסט המקורי, לפעמים הביקורת שלו אפילו מעניינת יותר מהטקסט. אישית, הייתי שמח לראות יותר דיון סביב הטקסטים באתר.

שלישית, כשאני קורא סיפור שאני מכנה אותו "על־יד", אני מקבל את התחושה שמישהו חיבר יצירה מוסיקלית יפה, ואז ניגן לי אותה עם זיופים. הביקורת גורמת למנגינה שלכם להשמע טוב יותר. אם את רוצה ל"שחרר" סיפורים – זכותך. אני מגיע לכאן, (לצערי לא מספיק), כדי להנות גם מטקסטים של אנשים אחרים. אני מניח שזו המטרה השניה של האתר. וטקסטים ברמה גבוהה יותר, מענגים אותי יותר. אם תחליטי יום אחד להתחשב גם בקוראים, את תמיד יכולה לשנות את שם הסיפור המקורי ל"{שם הסיפור המקורי} – טיוטא מספר XX" ולהוסיף גרסה מתוקנת.

ולבסוף, מפאת מחסור בזמן, וניסיון לאתר ביעילות רבה יותר את הטקסטים המעניינים יותר מבחינתי, מספר התגובות הוא הכלי הבסיסי ביותר שיש לי.

ולך, "Rumpelstilzchen", יש לי עוד חוב לא סגור , ואני שונא להרגיש חייב, אבל הדבר ייאלץ להמתין.

'מְחַברת־אחת' יקרה,
תודה רבה על תגובתך, בעצם התגובה את משדרת רצינות ונכונות לדון. התקדמנו.

פתחת בתגובתך האחרונה דיון חדש: 'כיצד להגיב?'
עד כה היה הדיון 'האם להגיב?' 'מתי להגיב?' 'למי להגיב?' .
אם כך, מוסכם שעצם התגובה היא דבר רצוי. שוב, התקדמנו.

לגבי 'קלילות' לעומת 'רשמיות' – את לחלוטין צודקת.
אקח את ביקורתך זו לתשומת ליבי.
תודה רבה. מביקורות לומדים.

לדעתי, מי שנפגע מביקורת 'נחמדה' – אינו חובב כתיבה אמיתי; ומי שאינו כזה – עדיף שישקיע את זמנו בתחביבים שבאמת משמחים אותו.
שוב, לגבי 'ביקרת קרה וכבדה' – קיבלתי.

בעניין הקהילה, אני מאוד מעוניין, כדברייך, להחזיר את האתר לימי הזוהר.
אי אז, לפני שש שנים ומשהו… בעצם, עד אז, כל סיפור זכה לתגובות; ביקורות; שאלות; הצעות; או בקיצור – דיון.
מי שקשה לו לקבל ביקורת, כנראה שאתר 'סיפורים' הוא לא המקום המתאים עבורו.
אם כותבי וקוראי האתר יֵצאו מהאדישות, ויגיבו על מה שקראו – תהיה פה קהילה.
אם הנעלבים למיניהם יפרשו, יישארו כאן הכותבים היותר איכותיים. לאו דווקא איכותיים בכתיבה; איכותיים באישיותם.

אני רוצה קהילה שאכפת לחבריה מכתיבה; שמגיבים זה לזה; שדנים ברצינות בסיפורים; שדנים ברצינות בדרך סיפורַם; שמעוניינים בביקורת ומקבלים ביקורת.

כותבים שלא עונים על הנ"ל, הם אולי חובבי כתיבה, אך לא חלק מן הקהילה. מבחינתי, שהם 'יחשבו מסלול מחדש'.

'מחברת־אחת' יקרה, תודה רבה על שפתחת את הדיון החשוב הזה.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

קצת באיחור, כרגיל, אבל זה מה יש.
אני מסכימה מאוד עם הדעה שלך, author1, שיש ביקורות שמורידות, אבל דעתי גם דומה לזו של רוקמת החלומות.
כשאני כותבת סיפור ומישהו מגיב, אפילו אם זו לא הביקורת הכי מחמיאה, היא נותנת לי תחושה שלמישהו אכפת מהסיפורים שלי. שמישהו קרא אותם, ולא הפסיק באמצע.

ולא קשור: אפשר לנסות להביא לאתר עוד אנשים בעזרת פרסום הכתובת שלו לאנשים שאת מכירה שנראה לך שיהנו ממנו, ואז יהיו פה יותר תגובות, לטוב או לרע.