מי אתה- פרק 4

פרק 4

"מצטערים על האיחור." ג'יימס אמר כשנכנסנו לבר. כולם עמדו בקבוצה מול הבוס החדש שלנו- אלכס.
הוא היה עם חולצה כחולה וג'ינס כהה, שונה מהימים הקודמים שהיה בחליפה. השיער שלו היה מבולגן כרגיל, אך כמו תמיד היה נראה טוב.
הוא נעץ בנו מבט חודר, יכולתי לראות עד כמה כעס. ג'יימס נעמד על יד מריה בתוך הקבוצה של שאר העובדים, אבל אני נשארתי להסתכל ולפענח את המבט של אלכס עליי.
"את יכולה להצטרף." הוא אמר.
"תודה על האישור באמת." חייכתי חיוך מזויף שנמחק לי תוך שניה ונעמדתי לצידו של ג'יימס.
"אז כמו שאמרתי קודם, ואני אחזור על זה שוב בשביל שגם המאחרים ידעו," אלכס אמר ונעץ בנו את מבטו. "קראתי לכם לכאן מוקדם יותר בשביל להבהיר לכם כמה דברים." הוא אמר בקול רם.
הפניתי את הראש למריה כדי להגיד לה שלום, אבל לא יכולתי למשוך את תשומת ליבה, כי לא היה נראה שיכלה להוריד את מבטה מאלכס. הבעתו של ג'יימס הייתה קצת חשדנית, מה שאפיין אותו תמיד. ג'יימס בדיוק כמוני- לא יכל לסמוך על כל אחד חדש. ידעתי לפי ההבעה שלו שלא היה בטוח באלכס במיוחד.
"ג'וליה." אלכס פנה אליי, מנתק אותי מהמחשבות. "אני צריך אותך בפוקוס. במיוחד אותך." הוא אמר, ושוב המבט שהיה על פניו מקודם היה נעוץ בי.
"אז, נתחיל עם החוקים." הוא אמר וחייך. "דבר ראשון, לא מאחרים." הוא הדגיש את שתי המילים האחרות. "מי שאמצא אותו מאחר אני כבר אמצא דרך להחזיר לו על זה." הוא אמר בטון מאיים והמשיך לדבר מיד, בלי לתת לנו אפשרות להגיב. "דבר שני, אין התחמקויות. אם אני אומר לכם ללכת- אתם הולכים. אם לא, אז לא."
כששמעתי את זה, לא יכולתי שלא לצחוק. היה לי ברור שבשני החוקים האלו מדובר בי. מה יהיה בדיוק החוק הבא? לא להיות אני?
"דבר אחרון, בלי לעשן. אני לא רוצה לראות אף אחד מכם מעשן באמצע העבודה. אף אחד." הוא אמר בחדות ובחדר הייתה דממה.
התחלתי לצחוק בקול, שוברת את השתיקה וגורמת לכולם להפנות את ראשם אליי.
"יש בעיות, ג'וליה?" אלכס שאל. שנאתי שקרא לי בשם הלא מקוצר.
"זה מגוחך! זה בר! אנשים מעשנים כאן כל רגע! אז שאנחנו לא נעשן? בדיחה טובה." צחקתי לעצמי, וכל האחרים המשיכו להסתכל עליי.
"כן. זה בדיוק מה שהתכוונתי. אתם, לא תעשנו." הוא ענה ברצינות.
"אוי נו, תעשה לי טובה. החוקים האלו דפוקים לגמרי! 'בלי התחמקויות? אתה בטח צוחק!" אמרתי, לא הפסקתי לצחוק. ראיתי עוד כמה מהעובדים מנסים להסתיר את העובדה שצחקו. ג'יימס שלח לי מבט של אזהרה, אבל התעלמתי וחיכיתי לתגובה מאלכס. הוא עמד שם ושתק, ואז החליט לדבר.
"השיחה הסתיימה. לכולכם עכשיו יש עשרים דקות להתארגן לפני שאנחנו פותחים את המקום." הוא אמר בקרות ונכנס למשרד שלו, טורק את הדלת אחריו, וכולנו קפצנו בבהלה.
"סתומה אחת, עכשיו בגללך הוא שונא אותנו!" אמרה ג'נה, אחת מהמלצריות. ג'נה שנאה אותי מאז ומתמיד, אבל אף פעם לא הצלחתי להבין את הסיבה.
"תרגעי, מה כבר יקרה אם הוא 'ישנא' אותנו?" לעגתי לה.
"עד שבא לפה מישהו נורמלי את הורסת לנו את זה! אני לא אתפלא אם מחר נגלה שהוא יתפטר!" היא צעקה, וכולם עמדו ובהו בנו.
"אז זה העניין, נדלקת על הבוס החדש, אה?" גיחחתי וחייכתי חיוך מלגלג.
"את חתיכת-"
"הי!" ג'יימס מיהר להפריד בנינו שנייה לפני שידה של ג'נה נכנסה לי לפרצוף. "תפסיקו." הוא עמד בנינו.
"את זה תגיד לה." צחקתי ומשכתי את ידי ממנו, סוללת את דרכי לכיוון הבר.
"למה ג'ולי? משעמם לך? את מחפשת עוד צרות בחיים? זה מה שהיה חסר לך, עוד בוקס בפרצוף. בואי לא נשכח את הפעם שירית לעצמך ברגל." ג'יימס עמד לידי, מקבל את כל הכוסות ששטפתי ומסדר אותן על הבר.
"זה כלום ג'יימס. זאת לא בעיה שלי שהיא שונאת אותי. מתי כבר עשיתי לה משהו? ודרך אגב, היריה ברגל קרתה באשמתה להזכירך." עזבתי את הכוס שהייתה בידי והנחתי אותה כדי להסתכל עליו.
הוא התקרב אליי לאט, ואני לא זזתי ממקומי. "אני רק לא רוצה שתפגעי." הוא לחש לי ויכולתי להרגיש את הנשימות שלו באוזני ואת מגעו על היד שלי, מלטף את הזרוע שלי באיטיות.
בלי להגיב, התחמקתי וחזרתי לעבודה.

–

זה היה כבר אמצע הלילה, והמקום היה מלא כמו שלא היה אי פעם. מה הבחור הזה עושה שג'ורג' לא עשה קודם? סימנתי לי את הדבר הזה כעוד דבר שאני צריכה לחקור.
"ג'ולי! אני צריכה בקבוק וודקה חדש!" מריה צעקה לי מהקצה השני של הבר. היה ברור שלא עמדה בקצב.
"לא משנה. אם את לא מתכוונת לעזור לא צריך. אעשה את זה כבר בעצמי." היא אמרה לאחר שראתה שאני לא מגיבה.
"ג'ולי, מה את עושה?" מריה שאלה כשעמדה ביני לבין מדף המשקאות.
"יש לך מצית במקרה? פשוט שלי לא-"
"ג'ולי! את יודעת שאסור!" היא צעקה וחטפה לי את הסיגריה מהיד.
"אה כן? ומי אמר החליט את זה?!" שאלתי בכעס.
"אלכס."
"וממתי אכפת לי ממנו?" הייתי כעוסה יותר מתמיד.
"הי, אתן! אולי כבר תתייחסו?" אחד מהאנשים הישובים בבר צעק לעברינו.
הסתובבתי כדי לפנות אליו, עם כל הכעס שלי. כל זה היה יותר מידי. קודם כל ג'נה ואחר כך החוקים של אלכס שהפך את כולם לשפוטים שלו. מה יהיה הדבר הבא?
"בוא נראה אותך מתייחס פה לכו-" התחלתי, אבל עצרתי כאשר קלטתי מי עומד מלפני. "טיילור?!" הופתעתי לראות אותו כאן. הבחור מהיום. הבחור מהקבוצה של אנשי החברה, כמו שנהגתי לקרוא להם.
למען האמת הוא היה הבן אדם האחרון שרציתי שידע עליי יותר ממה שתכננתי. לא סמכתי עליו, ולכן לא רציתי שיהיו לו פרטים לגביי. מריה הסתובבה ונעמדה לצידי.
"אמילי, מה את עושה כאן?" הוא שאל בחיוך.
"ג'ולי, מי זה הבחור ההורס הזה ולמה הוא קורא לך אמילי?" מריה שאלה אותי בזמן שהסתכלה עליו. בעטתי לה ברגל כדי לסמן לה שלא תדבר יותר.
"אוץ'!" היא צעקה, וטיילור נראה מבולבל.
"עובדת, כמו שאתה רואה." חייכתי חיוך מאולץ ומזגתי את אחד המשקאות בכוס.
"תודה" הוא אמר והושיט את ידו כדי לקחת את הכוס, אבל כבר שתיתי אותה בעצמי.
הוא גלגל עיניים כשצפה בי מניחה את הכוס ומוציאה אחת חדשה.
"בבקשה." חייכתי והגשתי לו את החדשה.
מריה מאחורי המשיכה לעבוד, ואני נשענתי על הבר, מתקרבת לטיילור כדי שאוכל לשמוע את דבריו שהתערבבו במוזיקה הרועשת.
"ומה אתה עושה כאן?" שאלתי בהמשך לשאלה שלו מקודם.
"שמעתי את הביקורות שהופיעו על המקום, החלטתי לנסות בעצמי."
"נחמד, תהנה." אמרתי והסתובבתי כדי להמשיך. "אגב," הסתובבתי חזרה. "יש לך מצית במקרה?" שאלתי.
הוא הנהן והניח אותה מולי.
"אני אשמור אותה לעכשיו, אני לא יכולה לעשות את זה כאן, אם הבוס שלי יראה אותי אני מחוסלת." אמרתי והכנסתי אותה לכיס בלי לחכות לתגובה ממנו.

הלכתי לכיוון הכניסה לשירותים והוצאתי את המצית של טיילור מהכיס שלי ואת הסיגריה שניסיתי להדליק לפני כן. הייתי נסערת ועצבנית. הראש שלי התפוצץ מהמוזיקה החזקה וכמות האנשים שהייתה במקום.
הדלקתי את הסיגריה והתחלתי לעשן אותה, לאט לאט, מושכת את הזמן ושוב, לוקחת עוד נשיפה ומשאירה את האוויר בפה, ומשחררת אותו רק אחרי כמה שניות, בדיוק כמו שנהגתי לעשות אחרי הריבים שלי עם אנה. הדברים שהכי הרגיעו אותי היום הדברים שבעוד כמה שנים יזעזעו אותי. האלכהול, העישון והנזקים שאני גורמת לעצמי. אבל לא היה לי אכפת מהעתיד. כל מה שהיה חשוב לי זה איך לברוח מההווה.
"ג'וליה, את עושה מה שאני חושב?" שמעתי מאחורי קול שקטע את המחשבות שלי.
הסתובבתי עם הגב לקיר, הפינה בה הייתי וציפיתי שאף אחד לא יוכל לראות, ומסתבר שטעיתי.
"נראה לי שכן."

–

"רק לפני כמה שעות אמרתי לכם שאני אוסר עליכם לעשן בזמן עבודה, וכמובן את זאתי ששברת את החוקים ראשונה." הוא אמר בזמן ששיחק עם העט בידו, לוחץ עליו בקצב אחיד. בכל פעם שלחץ החוד יצא וכשלחץ שנית הוא חזר. הצליל הזה היה נשמע לי כמו קצב טוב למוזיקה.
"את בכלל מקשיבה לי?" הוא שאל והתקרב אלי יותר כשנשען על השולחן הגדול, ואני מולו.
היינו במשרד, למקום שתמיד נאלצתי לבוא לאחר שג'ורג' קרא לי לשיחה. בכל פעם שקרא לי הייתי בטוחה שתוך דקות אחדות אני כבר לא אחשב כעובדת פה, אבל הופתעתי לגלות בכל פעם שחוץ משיחה חופרת לא קרה כלום.
"כן. אני מקשיבה." אמרתי, לא מפסיקה להסתכל על תנועת העט, שלפתע ידו עזבה אותו והוא נפל על השולחן ברעש.
"אני רוצה שתסתכלי עליי." הוא החזיק לי בסנטר והרים את ראשי.
הסתכלתי לו בעיניים שנתנו את המבט הקשוח והרציני שלו.
"שתביני, המקום הזה כבר לא בדיחה כמו שהיה פעם." הוא סיפר ונשען לאחור על משענת הכיסא שלו לאחר שראה שמבטי אכן הופנה אליו. "זה לא מה שהייתם רגילים אליו פעם. עכשיו זה משהו רציני יותר.
הוא התקרב לשולחן כדי לפנות אליי. "הכללים משתנים." הוא אמר ושחרר את אחיזתו מפני ונשען על כיסאו חזרה.
"בכל מקרה, אז לפי מה שהבנתי ג'ורג' ריחם עלייך הרבה בכל הזמן הזה." הוא אמר בו זמנית שהזיז את הניירת שהייתה מונחת במרכז השולחן הצידה והציץ במה שהיה כתוב על הדף העליון בערימה.
"למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהוא ריחם?" לא הייתי בטוחה שהבנתי.
"טוב, אחרי כל הצרות שעשית כאן הוא לא עשה לך שום דבר." הוא אמר והרים את הראש מהדף.
"למה שיעשה משהו? אתה יודע כמה עברתי בשנה האחרונה? אתה אפילו לא יכול להבין! אין בן אדם בעולם הזה שהוא כל כך מרושע שלא ירחם עליי אחרי כל זה!" התפרצתי עליו וקמתי ממקומי, ולאחר שראיתי את הבעתו התיישבתי חזרה. הוא נראה רגוע ושלו לגמרי, ואפילו משועשע. יכולתי לראות את החיוך שלו גדל מרגע לרגע.
"אני חושב שהבן אדם הזה יושב ממש מול העיניים שלך."