מיס דרקולה – פרק 2
לפרק הקודם:
מעולם לא הייתי בספא. זו בוודאי הלחות, או ההמון האדמדם בבגדים מינימליים שגרמו לי לוותר מלכתחילה. אבל הנה אני, מתהלכת לכיוון הספא, אחרי שעות הפתיחה שלו. הדלת הראשית שקופה לחלוטין, ודרכה היה אפשר לראות את המתחם בפנים. בצמוד לכניסה, נמצא דלפק הקבלה ומאחוריו שלוש דלתות: הדלת הראשונה מימין שקופה גם היא, ומובילה למדרגות המובילות לבריכה מחוממת. הדלת השנייה גם שקופה אך לא ברור לאן היא מובילה. הדלת השלישית עשויה עץ אטום.
חישבתי במוחי את הסיכויים שדלת הספא תהיה פתוחה, עד שנזכרתי שאני לא כזו טובה במתמטיקה. כעבור אינספור נשימות עמוקות ומספר פעמים שאמרתי לעצמי ״שלוש, ארבע ו..״, העזתי לפתוח את הדלת. היא הייתה קלה כנייר. הניחוח בפנים הרגיש כמו שיקוי סודי שעתיד להפנט אותי, ריח של פריחת האביב עם נגיעות הדרים שממש ברגעים אלה הופכים מפרחים לפירות.
איזו דלת לבחור? חשבתי לעצמי בזמן שחלפתי על פני דלפק הקבלה הלא מאויש. הצצתי לבדוק אולי ממתיו לי שם פתק, אך כל מה שמצאתי היה קערה עמוסה בגומיות שחורות ומנצנצות. זה חייב להיות המקום הנכון.
הכנסתי כמה גומיות לכיס החלוק והתקדמתי לכיוון הדלת השנייה שנראיתה הכי פחות מסוכנת. בפנים היו עשרות מיטות ספא, מסודרות במעגל מסביב לגיגית ג׳קוזי בסגנון סקנדינבי. זה היה נראה כאילו הג׳קוזי הוא סטיבן טיילר והמיטות הן המעריצות שרק מחכות שהוא יתחיל לשיר את Crazy. הג׳קוזי היה שקט ורדום, והרגשתי שאני לבד בחלל. הרמז חייב להיות במקום אחר.
כשבאתי לצאת, ראיתי שהדלת סגורה. זו לא אני שסגרה אותה. שכנעתי את עצמי שהמנגנון של הדלת נסגר מעצמו. פתחתי את הדלת במהרה וחזרתי אל המסדרון. משחק האנ-דנ-די-נו נמשך, והפעם נותרו לי שתי דלתות לבחור מהן. הדלת השקופה שמובילה לבריכה, או הדלת האטומה. הרגשתי איך הלב שלי עושה את דרכו אל הבטן, מנסה להציץ מבעד לפופיק. ואז האורות כבו.
ברגע אחד, כל המקום הפך לחושך מוחלט, כזה שלא משנה אם משאירים את העיניים עצומות או פקוחות. ״מישהו כאן??״ צעקתי אל הריק. הושטתי את ידיי קדימה כדי להצליח להבין לאן אני הולכת. בחושך כזה כל דלת היא דלת שקופה, ועם איך שאני מכירה את עצמי, הפנים שלי עתידות להיתקל באחת מהן ממש בקרוב. התקדמתי אט אט כשידיי עדיין מלפניי, מגינות עליי, והתחלתי לחפש אחר מתג או קיר. ״מישהו כאן?״ שאלתי שוב, פחות עצבנית, יותר מפוחדת. למה הייתי צריכה לצאת מהחדר?
עצמתי את עיניי והרגשתי דמעה אחת בורחת מעין ימין. ניסיתי להתרכז בנוף של הטירה מחלון החדר שלי, ובחיות החווה שמתרוצצות סביב המלון, ואז שמעתי צעדים. לא הייתי בטוחה אם אני הוזה, מנסה להכניס מעט רעש אל תוך השקט המצמרר, או שמא יש מישהו איתי בספא. הידקתי את החלוק היטב, כחייל המכין עצמו לקרב ונשמתי עמוק. התחלתי להניף את ידיי לכל הכיוונים ולהסתובב במקום. אם האדם הזה יתקרב, אני אדע.
הבהוב עדין של מנורת פחם לפתע תפס את תשומת ליבי, העיניים שלי התבייתו עליה, נקודת האור היחידה בכל החושך הזה. זה הרגיש כאילו היא עלולה להיכבות בכל רגע, ואני צריכה להגיע אליה מהר. התקדמתי באיטיות נחושה אל עבר האור, אך ככל שהתקרבתי יותר, הרגשתי שמישהו מסתכל עליי, נמצא מאחורי. לא העזתי להביט לאחור, רק רציתי להגיע אל האור.
״דייזי?״ קול של גבר נשמע מתוך החושך.
עצרתי, קפואה במקום. הבטתי לאחור ולא ראיתי אף אחד. ״מי זה?״ שאלתי. אך לא היה מענה.
המשכתי להתקדם אל עבר המנורה עד שנתקלתי בדלת שקופה, הדלת שמובילה אל חדר הבריכה. הברירות שלי היו או להיכנס או להישאר בחלל המסדרון עם אדם לא ידוע בחושך. אז לא באמת הייתה לי ברירה. ירדתי אט אט בגרם מדרגות חלקלק עד שהגעתי לרחבה גדולה עם מיטות וריח של כלור מלוח שהשתלט על האוויר. המנורה המשיכה להבהב בקצב לא אחיד. מה עכשיו? חשבתי לעצמי, מביטה בבריכה המחוממת.
״את לא נכנסת?״ הוא שאל מבעד לצללים. בקושי היה ניתן לראות אם הבריכה מלאה או ריקה.
״לא,״ השבתי, והתקדמתי במהרה אל גרם המדרגות. לא יכולה לסבול דקה נוספת במקום הזה.
״לא חשבתי שאת פחדנית,״ הוא אמר.
״פחדנית? אתה זה שלא מראה את עצמך!״, עניתי. מי הוא חושב שהוא? פנטום הספא?
״ייקח לי זמן להגיע, את תחכי?״ הוא שאל.
המקום כבר סגר עליי, והריאות כשלו לשאוב אוויר פנימה. רצתי מעלה בגרם המדרגות ופתחתי את הדלת השקופה, מתרחקת מהאור עד שכמעט לא יכולתי לראות דבר. ואז נדלק האור. זה היה ברור שזו הדרך שלו להשאיר אותי, אבל הוא לא ישיג את מבוקשו. רצתי אל עבר דלת הכניסה וברחתי אל המעליות. כשנכנסתי לחדר, נעלתי אותה עם המנעול העליון והורדתי מעליי את החלוק.
המיטה הייתה מסודרת, והפתק כבר לא היה על הכרית. בחדר הייתה נוכחות מוזרה, אבל החלטתי להתעלם וללכת לישון. דיי לחפש רמזים דייזי, מחר יהיה יום נורמלי, חייב להיות.
ואז שמעתי מישהו בדלת.
לפרק הבא:
תגובות (0)