מיס דרקולה – פרק 12
לפרק הקודם:
לא הבנתי אם הוא צוחק, למרות שעמוק בפנים ידעתי שאין טיפת הומור בדבריו. אבל זה היה מרגש, מה הוא כבר ראה בי שהוא בחר להילחם עליי ככה? הרצתי בראשי את כל מה שקרה איתו מהרגע שהגעתי למלון. אנדרס השאיר לי דברים בחדר, גרם לי לרדת לספא בלילה, מילא את החדר שלי בפרחים צהובים, שבר את המנעול שלי, תיקן את המנעול שלי, נעלם, חזר, סימם אותי, גנב ממני, נעל אותי בחדר ועכשיו חטף אותי? כל הסימנים צעקו לי לברוח ומהר. חשבתי לעצמי איך יראה העולם שלי בלי אנדרס? והשיעמום זיעזע אותי.ואז חשבתי לעצמי, איך יראה העולם שלי עם אנדרס? כזה שכל בוקר נראה בו אחרת, כזה שאני ארגיש את הלב שלי פועם באמת, אבל אם לו יש חוקים, גם לי צריכים להיות כמה.
אנדרס התיישב לידי ואחז בידי בפעם השלישית באותו ערב. ״את היית בנבואה שלי,״ הוא אמר.
״לקחת את הרעיון של באר המשאלות כמה צעדים קדימה,״ השבתי, מבלי להתייחס לאמרה המגוחכת שלו. אנדרס לא ענה, אלא לקח את הספר שהחזקתי ופתח אותו, נראה היה שהוא מחפש עמוד ספציפי. איך הוא הכיר את הספר כל כך טוב? איך הוא כבר ידע מראש מה הולך להיות במגירה השנייה? מי הוא באמת?
בתוך כל ענן המחשבות פתאום שמעתי צעקה: ״לאאאא.״ מבלי לחשוב פעמיים, נעמדתי. מעולם לא הייתי דרוכה יותר.
״תשבי,״ אנדרס הורה ובאותו רגע התחלתי להרגיש שהוא היה רציני לגבי הרצון שאהיה שלו. באיזה מן עולם הוא חי שהוא חושב שזה אפשרי? התחלתי ללכת בהפגנתיות אל עבר היציאה, חולפת על פני המראות הרבות המונחות בקדמת החדר. ״אם תלכי עכשיו, את לעולם לא תדעי,״ אנדרס המשיך.
״מי צעק שם?״ הסתובבתי אליו ושאלתי. ידעתי שהוא יודע. אבל הוא סירב להגיב. הרגשתי שמשהו קורה, משהו קורה ממש מחוץ לחדר בו אנחנו נמצאים. הרגשתי כאילו שוב כיסו את עיניי בסרט השחור. לא יכולתי שלא לחשוב: יש מישהו שאפשר לסמוך עליו במקום הזה?
ופתאום שמעתי צעדים מהירים. פתחתי את הדלת של החדר וראיתי את רון, עומד במרכז המבואה, נסער. ״דייזי!״ הוא קרא לעברי, ״איפה היית?״ הוא המשיך. בעוד שהוא עשה את דרכו אליי, הוא הבחין באנדרס, שעמד מאחוריי. ״מה את עושה פה? ועוד איתו?״ הוא שאל. המבט שלו נע על הגבול הדק שבין אכזבה לכעס, עם קמצוץ של דאגה.
רון המשיך להתקדם ועקף אותי, כל הדרך לאנדרס. ״זה אתה שאמר לארתור לנעול אותי בצריף ההוא!״ רון צעק.
באמת? חשבתי לעצמי, אבל החלטתי לא להתערב, ידעתי שיש דברים שאני הולכת לגלות ממש בקרוב. אבל שום דבר לא הכין אותי להפתעה שקיבלתי.
אנדרס התקדם לכיוונו של רון בנונשלנטיות, כמו משב רוח נעים כשעוברים בין שני בניינים מקבילים. ״כדאי שתלך, עשית את העבודה שלך להיום,״ הוא השיב.
״זה היה כל כך ברור שיש לך אג׳נדה מאחורי זה, אין שום דבר שתעשה מטוב לב, אפילו לא לחתן את בן הדוד שלך,״ רון אמר והמשיך: ״אין פלא שאתה לבד.״ ״דייזי, אל תתני לו להשפיע עלייך, אני אומר את זה לטובתך.״
ידעתי שהוא צודק. ידעתי שאם אלך עכשיו עם רון, הוא יבין, וייתן לנו הזדמנות נוספת. אבל אז הבטתי באנדרס, והרגשתי שהלב שלי יוצא מהמקום, הופך לטורנדו בתוך הבטן, מערבל את כל האיברים הפנימיים ופשוט מוציא אותי מאיזון, עד שלא ראיתי דבר.
התעלפתי.
כעבור דקה או שתיים התעוררתי, מפוחדת. אבל מה שהיה מפחיד באמת היה הפרצופים של אנדרס ורון, מסתכלים עליי מקרוב במבט דואג. הם הניחו אותי על המיטה הקטנה של דרקולה לנוח. אנדרס קם להביא לי מים ורון נשאר איתי. הוא ליטף את השיער שלי עד שנרדמתי. זה לא לקח יותר מכמה דקות.
אני לא יודעת כמה זמן ישנתי, אבל התעוררתי מוויכוח מתמשך בין רון לאנדרס.
״זאת לא אשמתי שהטירה של ארתור בשיפוצים!״ אנדרס אמר לרון.
״אז אתה לא תעזור לבן דוד שלך להתחתן בטירה שלך?״ רון שאל בכעס.
״הם כאן, לא? חוץ מזה, אני לא חושב שהוא היה כל כך שמח אם אני הייתי מתחתן בטירה שלו בפואנרי,״ אנדרס ענה. ״ועדיין לא שמעתי אותו אומר תודה,״ הוא המשיך.
״אתה יודע שזה לא אותו הדבר!״ רון ענה.
״מה?״ שאלתי לפתע, מבלי שהם בכלל שמו לב שהתעוררתי.
״את בסדר?״ אנדרס שאל.
״זאת הטירה שלך?״ החזרתי לו בשאלה נוספת.
״את לא ידעת את זה?״ רון שאל, מנסה להוסיף אש למדורה.
״לא סיפרתי לה עדיין,״ אנדרס ענה לרון, מולי.
״לספר לי מה?״ שאלתי, שוב כועסת על זה שכולם יודעים הכל חוץ ממני.
״דרקולה, זאת אומרת, וולד, הוא… תראי…״ – זו הייתי הפעם הראשונה שראיתי את אנדרס מגמגם ולא מצליח להשלים משפט.
״אנדרס הוא נצר למשפחת צפש, דייזי, הוא נכד לשושלת דרקולה,״ רון אמר.
באותו רגע הרגשתי שכל האוויר הדל שהיה בחדר הפך לעשן סמיך שלא אפשר לי לנשום, שהמילים של רון פשוט הבעירו אש מתפרצת ושאני חייבת לברוח משם. אבל פשוט לא יכולתי לנשום. זה אפשרי להתעלף פעמיים בפחות מחמש דקות?
״אני חייבת לצאת מכאן,״ אמרתי, ושניהם הציעו להתלוות אליי. הבטתי ברון, ששיקר לי ואמר שקתרינה היא נצר למשפחת דרקולה, וניסיתי לחשוב מה היה האינטרס שלו להסתיר ממני את האמת. ואז הסטתי את מבטי לעבר אנדרס, שהבאתי אליו את המכתב של דרקולה שמצאתי ועזר לי לתרגם אותו וגם הוא, הסתיר ממני את האמת.
״זה גם היה חלק מהנבואה שלך?״ שאלתי את אנדרס, חלשה ומאוכזבת. מבלי לתת לו לענות, החלטתי לקום, לצאת לנשום אוויר צח, ועל הדרך לקחת כוס יין לעצמי וכמה ירקות לדייגו.
רון ניגש אליי, החזיק חזק בידי ואמר: ״את באת איתי ואת חוזרת איתי.״ זה היה צד שעוד לא הכרתי בו.
ואז החלו זיקוקים. הם בקעו בהמוניהם מרחבת הריקודים. האורחים מחאו כפיים והמסיבה עלתה שלב. ידעתי שהסחת הדעת הזו היא הרגע המושלם לברוח משם. התחלתי לרוץ, מחוץ לחדר, אל המבואה, אל המרפסת עם העציצים ועד לתחילתו של גרם מדרגות האבן. עד ששמעתי ירייה. ואז עוד אחת.
לפרק הבא:
תגובות (0)