מילים מרות משפתיים רכות- פרק 1.

"שון… שון…. הגיע הזמן להתעורר." אבי קרא מעליי בעודו משליך את השמיכה מעליי. "אני קם.." אמרתי בקול עייף, והתמתחתי. היום הראשון של התיכון כבר כאן.. חשבתי לעצמי, ובסופו של דבר קמתי מהמיטה. הלכתי לשירותים ושטפתי את פניי. עייני הירוקות הגדולות הביטו אליי מהמראה. סירקתי את שיערי, הוא היה קצר ומתולתל מעט, בצבע חום כהה מאוד. מבנה גופי.. טוב הוא לא היה כל כך מפותח. אני לא ממש רזה וחלש.. אבל אני גם לא שרירי או.. חזק מאוד. כעבור 20 דקות בערך ירדתי למטבח. "היי אבא.." מילמלתי. "בוקר טוב.. מתרגש?" הוא שאל מאחורי העיתון שכיסה את פניו. "ממה?" אמרתי בעודי פותח את המקרר ומוציא את החלב. "היום הראשון בתיכון.." הוא שם את העיתון על השולחן והביט עליי. "אה.. נכון.. כאילו כן." עניתי. האמת שלא התרגשתי.. בכלל. אבא שלי אותי לתיכון חדש שנפתח, ואף אחד שאני מכיר לא הולך אליו. "אתה מסיע אותי?" שאלתי. "לא.. תלך ברגל אני ממהר לעבודה ואז אני נפגש עם ליה.".
יצאתי מהבית, הולך ברגל לבית ספר. הבית ספר לא היה מאוד רחוק, משהו כמו רבע שעה הליכה. בסופו של דבר אחרי חצי שעה (אני לא ממש בכושר..), הגעתי לבית הספר. זה היה בניין גדול ומאחוריו שני בניינים בינוניים נוספים. כולם היו צבועים בצבע לבן, מעוטרים בחלונות גדולים. נכנסתי בשער ואז לבניין הראשי, מתחיל בחיפושיי אחר הלוקר שלי. 221… 222.. 223… 224.. איפה לעזאזל אני אמצא את לוקר מספר 290?! לפתע ראיתי מישהו מוכר.. מה *הוא* עושה כאן?? אוי לא.. אוי לא… רק שלא ישים לב אליי!! אבל זה היה מאוחר מדי כדי לברוח. הוא התקדם אליי, מלווה ב5 מחבריו ככל הנראה. לא ידעתי מה לעשות באותו רגע.. "היי שון… תראה מה זה.. הגורל הפגיש אותנו שוב.." הוא צחק צחוק מר. ניסיתי להיראות אמיץ, לא להראות שאני מפחד ממנו. "אז.. אתה מחפש את הלוקר שלך? אולי אתה צריך עזרה במקרה?" הוא המשיך לדבר בטון ארסי. כעבור שנייה כל חבריו התנפלו עליי, הם הרימו אותי והשליכו אותי ללוקר סמוך, נועלים אותי, ועוזבים, מצחקקים. ניסיתי לפתוח את הלוקר, לקרוא לעזרה, אבל לאף אחד לא היה אכפת. יופי.. דרך נהדרת לפתוח את היום בבית ספר חדש, חשבתי לעצמי, ממורמר. ישבתי שם בערך 20 דקות ואפילו כמעט נרדמתי, עד ששמעתי את המנעול נפתח. הדלת של הלוקר נפתחה ונער גבוה עמד שם. שיערו שטני וגלי ועיניו חומות כהות. הוא היה מופתע תחילה, אבל אז חייך חיוך גדול והושיט את ידו לעזרה. "אני לא מאמין איזה מזליסט אני.. נער חתיך יוצא לי מהלוקר ביום הראשון בלימודים." הוא לחש בהתלהבות, ואני הסמקתי מעט. "אני ג'ייק, כיתה י"א." הוא אמר. "ואתה?" הוא שאל עם חיוך. "שון.. כיתה י'." עניתי בבישנות. "אז מה עשית בלוקר שלי, שון?" הוא שאל. "סיפור ארוך.." אמרתי. "יש לי זמן אתה יודע." הוא אמר בחיוך. "מישהו מטומטם הכניס אותי לשם.." אמרתי בקול מר. "זה היה בריאן, נכון?" הוא שאל ברצינות. "כן.. אתה מכיר אותו?" שאלתי. "אפשר לומר שאני מכיר אותו מקרוב.." הוא אמר ונתן לי מבט שלא השאיר לי מקום לשאלות. "רוצה ללכת לקניון אחרי בית ספר? נכיר יותר טוב?" הוא שאל בתקווה. "אמממ… כן. אני מניח שאני לא יכול להתנגד לחבר חדש במקום הזה." אמרתי בחיוך. "יופי, נדבר אחר כך אני צריך ללכת לשיעור." הוא אמר והלך. בסוף הלימודים הייתי ליד הלוקר שלי, מכניס ומוציא ספרים. "היי קאפקייק" שמעתי את ג'ייק מאחורי והסתובבתי בבהלה. "קאפקייק?" שאלתי. "כן. לא אכפת לך שאני אקרא לך ככה, נכון?" הוא שאל בחיוך. "אממ.. לא ממש." חייכתי אליו.