אלברט ספוז'ניקוב פרק 5

"כמובן". אמרתי וחייכתי. הזקן נראה אדם חביב מאוד. הוא הלך למסדרון ונכנס לאחד החדרים. "ילדון, אני יודע שהזמנתי אותך לתפוח, אבל מה דעתך על משהו מעט חם יותר? איזה סיידר טוב?" בחיי, איזה אדם נחמד. מתאים לי עכשיו מאוד סיידר חם. "בשמחה!" אני צועק לו בחזרה.
לאחר שתי דקות הזקן מגיע עם מגש ועליו שתי כוסות גדולות של סיידר חם, בכל אחת מקל קינמון וכמה קוביות של תפוח עץ. מהכוסות יוצאים אדים. ליד כוסות הסיידר יש שתי כוסות קטנות יותר, עם משקה חום כהה. "זה ליקר שוקולד. טעים מאוד!" אומר לי הזקן לאחר שראה שהסתכלתי על הכוסות הקטנות ולא הצלחתי להבחין מהו המשקה הזה. הזקן הניח את המגש על שולחן עגול נמוך וקטן שעמד באמצע חצי המעגל של שלושת הכורסאות. הוא התיישב על הכורסא בצבע הבורדו שאני התיישבתי עליה מקודם. הוא לקח כוס סיידר וכך גם אני. לקחתי לגימה מסיידר החם, עצמתי את עיניי ונשענתי לאחור. "טוב,הא?" חייך הזקן. "מעולה." אמרתי וחייכתי. "אז תגיד" אמר הזקן ולקח עוד לגימה מהכוס. "מה ילדון כמוך עושה באמצע החורף ביער מסוכן?" חשבתי איך לענות לו, כי לא ידעתי בדיוק. "אפשר להגיד שברחתי מהכפר שלי. לא אהבתי אותו ואת האנשים שם." הזקן גיחך. "הסיפור של דומה. רק שהוא הפוך. לא אהבו אותי בכפר שלי." חייכתי. "מה כל-כך רע בך? אתה נראה לי אדם טוב."
"הבעיה בי הייתה… שהייתי מכור לאלכוהול ולהימורים. יום אחד כמעט איבדתי את הבית שלי ושל המשפחה שלי. הצלחנו לצאת מזה, אבל כשכל הסיפור נגמר, אשתי העיפה אותי מהבית. אז עברתי לגור כאן, בקיץ אחד בניתי את הבקתה הזו, ומאד אני גר כאן. המשפחה היחידה שנשארה לי מאז
זאת הבת שלי. אני דיי בטוח שהיא בגילך!" הוא הסתובב לאחור ולקח מסגרת קטנה שבה תמונה. הוא הראה לי את התמונה."הנה, זאת הבת שלי. קוראים לה אנסטסיה." הבטתי בתמונה, ובחיי, זאת הייתה הנערה הכי יפה שראיתי מימיי.