מיוחד זה טוב , מיוחד זה לא כמו כולם (3)
"נו , תמשיך לשתוק עוד הרבה ?" פנתה אליי הילדה , עדי .
החלטתי שאני חייב לפצות את פי כדי שתעזוב אותי ותלך .
"אני לא מעוניין לדבר איתך" אזרתי אומץ ואמרתי לה .
היא הסתכלה עליי בפרצוף תמוהה , משמעו לא הבינה מה קרה ולמה איני מעוניין ליצור איתה שיחה .
"כרצונך" אמרה ושחררה ממני , היא פנתה ללכת אך הסתובבה חדות אלי "אם תצטרך משהו , אני כאן אוקיי ?" שאלה אותי , במעיין תמימות .
רציתי לצעוק לה שאני לא צריך עזרה , שלא תעשה לי טובות , אני לא צריך עוד סייעת .
לא רציתי להתעצבן עליה , כדי שלא תחשוב שאני חולה נפש , אם היא כבר לא חושבת ..
"בסדר" אמרתי באדישות וחזרתי לעולם שלי , שאני הכי אוהב , הציור .
ציירתי במשך רבע שעה , מה שנשאר מההפסקה שעדי גזלה לי .
ציירתי את הנוף של הבית שארצה לגור בו כשאהיה גדול , ים שקט וצלול המתחבא בין ענפי עצים טרופיים , שעליהם נחות להם ציפורים בפשטות .
הייתי מרוצה ממה שיצא לי . מיד בסיום ציור העצים נשמע הצלצול , המבשר את שיעור היסטוריה , אני שונא היסטוריה , קשה לי להתרכז בו , והמורה מתייחסת אליי כאל משוגע , ותמיד מנסה להציע לי עזרה , שאני לא צריך .
התלמידים נכנסו , ואיתם גם עדי , שולחת לי חיוך קטן ומתיישבת לידי .
לא עברו יותר משתי דקות , והמורה נכנסה .
אני בדרך כלל מצייר בשיעורי היסטוריה , אז כבר הוצאתי את דפיי ועפרונות הציור שלי .
המורה בחנה את הכיתה קלות , ומיד פנתה ליומנה , רושמת את הנוכחות .
"דניאל" שמעתי את עדי לוחשת לי . מה היא רוצה הפעם ?
"מה עדי" ? לחשתי לה בחזרה .
"תראה לי את הציור שציירת בהפסקה" לחשה לי בחזרה .
מאיפה היא יודעת שציירתי ? היא עוקבת אחרי ? החלטתי שאני מוכן להראות לה את הציור שלי , כי עכשיו אין לי איך לברוח מזה .
העברתי באדישות לדף הקודם , ששם היה הציור של הבית העתידי שלי .
עדי בחנה את הציור וחייכה . "ואו , יש לך כישרון ענק דניאל" אמרה בעוד חיוך גדול מתנוסס על פניה .
"תודה" עניתי בלי התלהבות יותר מדי .
שיעור ההיסטוריה עבר מהר , אני ציירתי ועדי הסתכלה .
סוף היום הגיע , כל כך חיכיתי לו , כמו נצח .
אספתי את חפציי במהרה , את כלי הציור שלי ואת הדפים .
עדי אספה גם היא את חפציה , ואז פנתה ללכת לחברותיה .
היא חיבקה אותם ונשקה להם ללחי , אך במקום ללכת איתם , היא באה לידי .
לא הבנתי מה היא רוצה וממתי אנחנו הולכים ביחד בכלל .
העברנו את כל הדרך הביתה בשתיקה רועמת .
-נקודת מבט עדי-
משהו בדניאל הזה סקרן אותי , הוא מההתחלה משך לי את העין , יש בו משהו שלא נותן לי מנוחה .
אני מנסה להתקרב אליו , הוא כל פעם דוחה אותי , לא נותן להתקרב , ואילו טיפה .
אבל איני מוכנה לוותר , אני לא ילדה כזאת , אני אדע מה , מה הוא מסתיר .
החלטתי שאלך איתו הביתה , ואולי הוא יציע לי להיכנס אליו הביתה , ואט אט אגלה עליו דברים .
סוף היום הגיע , מהר , יש לציין .
אספתי את חפציי בזריזות , בעוד דניאל לידי אוסף גם את חפציו .
הלכתי להיפרד מחברותיי החדשות , ולאחר מכן הלכתי הביתה , עם דניאל כמובן .
כל הדרך שתקנו . אף אחד מאיתנו לא פצה את פיו , אני מנחשת שדניאל לא הבין מאיפה נפלתי עליו .
אבל .. מה יש לו ?
תגובות (0)