מטורפת\\ פרק 21

אני פקעת עצבים, סערת רגשות מתחוללת בתוכי והופכת לי את הבטן.
הבהלתי את טיה, מסכנה שלי.
היא לא יודעת מי זה אדם, עוד משהו שלא סיפרתי לה עליו.
הבטן שלי מתהפכת ואני חושבת שאני עומדת להקיא.
זה כל קשה שלי, אני צריכה להכיל,לקחת אוויר. לא לנשום, לכאוב, לדאוג, לבכות, בשקט, בפנים…ולהיות מסוגלת לתפקד כשהוא שם.
______________

אני תוהה מה אליס חושבת, היא תופסת את בטנה והולכת אל העבר השירותים.
היא מקיאה.
אני לא יודעת מי זה האדם הזה, אבל הוא ממש חשוב לאליס.
היא הגיבה ככה כשהייתי בבית החולים, עוד בהתקפים הראשונים, בתקופת האשפוז.
הייתי כביכול בתרדמת אבל שמעתי אותה, מקיאה מהלחץ.
אני לא יודעת מה לעשות כרגע, אליס בהתמוטטות עצבים ואני עומדת כמו עציץ במטבח.
אני מנסה לאסוף את השברים. הכוס השבורה מזכירה לי את אליס.
תחילה איתנה, עומדת, יציבה. ואז תוך שניה אחת, נפלה, התנפצה לרסיסים, נשברה.
כשסיימתי לאסוף את השברים ולנקות את הקפה אני מכינה תה.
כשהתקפי החרדה שלי היו מופיעים מספר פעמים ביום אליס תמיד הייתה מכינה תה.
תה חמוציות הוא האהוב על אליס, היא טוענת שהיא אוהבת את הצבע שלו, אדום כמו דם.
אני שומעת את הברז נפתח.
לפני שנה, שעברתי לגור אצל אליס. הייתי פותחת את הברז כדי שאליס לא תשמע שאני בוכה.
לא רציתי להפריע לה, אבל היא תמיד ידעה שבכיתי.
ואז פתאום נפל לי האסימון, אנחנו משלימות אחת את השניה.
לפעמים אני נופלת ואליס עוזרת לי לטפס חזרה ולפעמים ההפך.
אחרי בערך רבע שעה, התה מוכן ואני הולכת לבדוק עם אליס בסדר.
אני דופקת על דלת חדר האמבטיה, "אליס" אני אומרת בקול שקט.
הברז נסגר.
"אני נכנסת" אני אומרת ופותחת את דלת האמבטיה באיטיות.
אליס יושבת בפינת בחדר, ברכייה קרובות לבטנה וראשה בין ידייה על הברכיים.
"את לא צריכה לראות אותי ככה" אליס אומרת בין דמעותייה.
אני מתיישבת לידה והיא מניחה את ראשה על כתפי.
הרבה אנשים רואים בצורות שונות את אליס.
הבנות בכיתתי רואות אותה בתור המורה למחול הנחמדה.
ליאר רואה אותה בתור המורה המעופפת.
קריס רואה אותה בתור האויב.
ואני, אני רואה אותה כמו שהיא.
אמיצה, רגישה, טובת לב, אצילית, יפיפיה ונהדרת.
אליס היא אחותי ואין כמוה.
"יהיה בסדר אליס" אני לוחשת
היא מנידה בראשה, "לא, אף אחד לא חוזר משם"