מטורפת\\ פרק 16

"אז יש לך אחות, והיא נולדה בתאריך שלי ויש לנו את אותו השם?" טיה אומרת במבט רציני.
"איפה היא היום?" טיה שואלת
"היא יושבת מולי" אני אומרת בקול רועד.
טיה מבולבלת, אני רואה זאת על פניה.
"למה לא אמרת לי כל השנים האלה? ידעת שאני אחותך כל הזמן הזה? אני בעצם מאומצת? ההורים שלי הם לא באמת ההורים שלי? ומה קורה איתנו עכשיו?" טיה מהססת.
"אני אתחיל מהשאלה הראשונה, למה לא סיפרת לי?" היא מוסיפה.
"חששתי, היית קטנה, נראת מאושרת ולא יכלתי לנתק אותך ממשפחתך ככה פתאום, או להפיל עלייך את המידע הזה שיש לך אחות שהיא בעצם המורה שלך, היית בת 5 טיה." אני אומרת והדמעות לא מפסיקות לרדת.
"ומה לגביי השנה? כשאמא שלי, או בעצם לא אמא שלי? כשקריס אמרה לביירון שנוטשים אותי ככה, וידעת מה קרה והיית איתי כל הזמן הזה, למה לא סיפרת לי?"
"טיה, את בקושי היית בהכרה כל הזמן הזה ולא רציתי להעמיס עלייך עוד ועוד"
"אני לא מאמינה שאנחנו אחיות…" טיה מחייכת ופתאום נעתקה נשמתה, היא התחילה לרעוד והשתבללה בתוך עצמה כמו כדור. תפסה את ראשה בידייה באיטיות והתחילה לנוע מצד לצד.
התקף חרדה.
"טיה" אני אומרת ומנסה להחזיק את ראשה.
"טיה תסתכלי עליי" אני מחזיקה את ראשה בשתי ידיי ומרגישה את הרעד שלה.
היא פתאום נכנסה לזה, היא הייתה שמחה, קצת מבולבלת אבל שמחה, היה ניצוץ של אור בעינייה ולפתע הוא נעלם והיא התחילה לנשום בכבדות.
"תנשמי לאט" אני לוחשת ונושמת לאט ביחד איתה.
היא לא בוכה.
אני מובילה אותה אל הרצפה הקרה, היא מתיישבת במבט הלום ואני מקרבת אותה אליי.
אני לוחשת באוזנה "הכל בסדר" והיא מהנהנת בראשה.
"יהיה בסדר" היא לוחשת חזרה.
לפתע נשמעה דפיקה רועשת בדלת
" אליס זאת ליאר, תפתחי לי דחוף"
למה ליאר דופקת בדלת ביתי בשעה 4 לפנות בוקר?