מטורפת\\ פרק 15

לא מזמן דיברתי עם אמא שלה, לא הביולוגית, המאמצת.
טיה לא יודעת ולא מכירה את הסיפור, היא לא יודעת שהיא אומצה ובטח שלא יודעת שאני אחותה למחצה.
כשאמא שלה, שלנו, נטשה אותה בבית החולים, קריס, אימה המאמצת בדיוק ילדה עובר פג, שלא שרד יותר מימים ספורים.
שמועה רצה בבית החולים על התינוקת שננטשה, וקריס, תחת השפעת חומר הרדמה אמרה לבעלה שהיא רוצה אותה.
כסף לא היה חסר והם חזרו עם טיה הביתה לאחר שקריס התאוששה מעט.
לקריס לא ממש היה אכפת מטיה, היא נתנה לטיה את כל הדברים הטכנים.
בית ספר, אוכל, בית, חוגים וכדומה, אבל את החום ואהבה לא היה לטיה מצד משפחה.
"נוכלת שקרנית, את אחותה!" קריס נזפה עליי בטלפון
"את ידעת כל הזמן ולא אמרת לנו כלום" הוסיפה
"ממתי בדיוק אכפת לך מטיה?" עניתי ברוגע
זאת הייתה שעת לילה מאוחרת, אני מקווה שטיה לא שמעה אותי.
קריס שתקה, לא אכפת לה מטיה.
"אחותי, אני מכירה את הסיפור, היא בכלל לא הבת שלך, שחררי" אמרתי בשקט ויצאתי לחצר, שטיה לא תשמע אותי.
"את לא אחראית עליה יותר, אל תתקשרי לפה, תודה" עניתי והתיישבתי על הספסל.
כוס התה החמה בידי וטפטוף קל ממטיר, שוטף איתו את דמעותיי.
אני לא יכולה לספר לה, היא תישבר? היא תשמח? היא תכעס?
אני לא יודעת, אבל אני צריכה לספר לה.

********

היא יורדת במדרגות באיטיות עטופה בשמיכה, שיערה סבוך ומבטה עייף.
זה אוכל אותי מבפנים, אני חייבת לספר לה.
"מותק אנחנו צריכות לדבר" אני אומרת ומעט מגמגמת.
אנחנו מתיישבות על הספה בכבדות.
העיניים של טיה פתוחות לרווחה, היא מסתקרנת כנראה.
"אני צריכה לספר לך משהו, אני מקווה שלא תכעסי עליי" אני מהססת מעט
"את בהריון?" היא שואלת
"לא טיה" אני עונה ותוהה מה היא חושבת
אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
"כשהייתי בת 11, אמא שלי עזבה את הבית.
כשהייתי בת 12 אבא שלי קיבל שיחת טלפון מבית החולים המקומי, שם נאמר לו שהיא ילדה בת, בתאריך ה-7/7/2001" אני אומרת והדמעות עומדות לפרוץ
טיה קצת המומה, "אני נולדתי בתאריך הזה" היא אומרת בחיוך.
היא לא יודעת מה מצפה לה במשפט הבא שאני הולכת לומר.
"שמה של הפעוטה שאימי ילדה, הוא טיה ג'יי" אני אומרת והדמעות שוטפות את לחיי
"אז יש לך אחות, והיא נולדה בתאריך שלי ויש לנו את אותו השם?" טיה אומרת במבט רציני.
"איפה היא היום?" טיה שואלת
"היא יושבת מולי" אני אומרת בקול רועד