מטורפת\\ פרק 13

היא פורצת בבכי ואני אומרת לעצמי בלב \'סוף סוף!\'.
היא צריכה לנקות את הנפש, אחרי שלושה שבועות שהיא התקפים בכוח ומאבדת את ההכרה כמעט בכל פעם, אחרי שלושה שבועות של שתיקה מתמדת מחשש לבכי בלתי פוסק, אבל היא לא צריכה לעצור את עצמה.
אני מחבקת אותה חזק ולוחשת באוזנה \"הכל בסדר מותק, תבכי\".
___________

אני בוכה
אני לא מאמינה שאני בוכה
הבטחתי לעצמי להפסיק להישבר
לחזור להיות נורמלית
נורמלית שהולכת לישון בלילה וקמה בבוקר
ונועלת מגפונים שחורים והולכת בהליכה מסורבלת
וקמה מוקדם בבוקר כדי לאסוף את השיער לבלט
והולכת לבית הספר ושונאת את בית הספר
ומצחקקת בהפסקת הצהריים עם הבנות, או לחיולופין משחקת משחק כדורגל קצר עם הבנים
ויושבת בקפיטריה ואוכלת סלט מגעיל וכריך עם גבינה שהתוקף שלה עבר לפני שבוע בערך
והולכת לסטודיו ואומרת \'כאן\' כשמקריאים את שמה
וחוזרת הביתה ומכינה שיעורים ואוכלת ארוחת ערב
והולכת הביתה ומארגנת את התיק למחר
אבל טעיתי, כל כך טעיתי.
לא אירגנתי את התיק למחר קרוב לחצי שנה, עברתי ללמוד בבית.
אליס מביאה לי חומר בסוף כל יום ואנחנו לומדות.
ולא אספתי את השיער לבלט, ולא ישבתי בקפיטריה ואכלתי כריך שכנראה יגרום לי לקלקול קיבה קל כמה ימים לאחר מכן.
ולא הולכתי לסטודיו, כי אם אני אלך לסטודיו אני אבכה ללא הרף.
ולא קמה בבוקר, ממש לא קמה בבוקר.
ולא הולכת לישון בלילה, ממש לא הולכת לישון בלילה.
מסכנה אליס, היא לא צריכה לעבור את כל זה.
אני מתהלכת כמו זומבי כבר שלושה שבועות.
ניסיתי להיאבק בהתקפים, ניסיתי להיאבק בבכי, ובמילים ובצחוק.
מתי אני אחזור להיות נורמלית?
אם נשברתי עכשיו, אני עלולה להכנס אל תוך בועה של התקפים תמידיים ובכי בלתי פוסק.
אולי אני אוותר ודי?