מטורפת\\פרק שלישי

אני חוצה את הסטודיו במהירות וככל שאני מתקרבת לטיה אני רואה על פניה שמשהו קרה לה, ליבי הולם כל כך חזק שנדמה לי שאני יכולה לשמוע אותו.
אני מחבקת את טיה והיא פורצת בבכי.
"ההורים שלי התקשרו אליי" אומרת בין בדמעות.
אוי לא, עד שהיא הרגישה יחסית בסדר, רק לא זה, היא תישבר שוב.
_____________________________
אני מחכה מחוץ לחדר שלי ליאר, אליס בפנים ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אני בקושי רואה מרוב כל הדמעות, אני לא מצליחה לנשום ואם אני אקח עוד כדור או שאיפה מהמשאף אני אתעלף.
חדר ההמתנה של ליאר מרתיע, האווירה בו קרה ואני לא מצליחה לעמוד, אני מתיישבת על אחת הכורסאות בכבדות והן קשות כמו אבן. אני שומעת צעקות מן החדר של ליאר ואני מתחילה לדאוג לאליס. אני מנסה לחשוב בהיגיון ואני מחליטה להיכנס לחדר של ליאר. אני לא רוצה שאליס תסכן את עצמה.
אני נכנסת באיטיות ונשענת בעדינות על המשקוף, מבטה של ליאר קפא, היא כנראה בהלם ממראה עיניה, כמובן, נערה מבית ספרה אדומה ורטובה מבכי שלא מצליחה לנשום.
אולי היא רואה שאני מטורפת?
אליס מושכת בידי בעדינות ומחבקת אותי, ליאר אומרת בקול רועד "אני.. אני לא חשבתי שזה ככה" ומתיישבת חזרה בכסא שלה, "אליס את משוחררת" היא מוסיפה.
אליס מהנהנת לה במהירות ומובילה אותי החוצה ממשרדה שלי ליאר. כעת, שתינו מחובקות בחדר ההמתנה הקר של ליאר, והתקף נוסף מתחיל.

כשההתקף השישי שלי כבר בבוקר הזה נרגע, אליס תופסת בכף ידי ומובילה אותי במהירות אל הרכב שלה, אני לא יודעת לאן נוסעים, אני מניחה שאליס יודעת מה היא עושה ואני בקושי מצליחה לדבר.

"אנחנו נוסעות לבית החולים" אומרת אליס בחדות אחרי כמה דקות של שתיקה, אני מרגישה פתאום כבדה יותר, הגוף שלי כאילו נמשך אל תוך הכסא לצד הנהג.
"אני יודעת שאת לא רוצה מותק שלי, אבל חייבים לתת לך משהו שתוכלי לנשום, את תהיי בסדר" היא אומרת ברכות ומניחה את ידה על הלחי שלי, ובכן, אני מתעודדת קצת, אליס יודעת מה היא עושה, הראש שלי מתפוצץ ואני יודעת שאני לא בסדר עכשיו, יש לי קוצר נשימה כבר כמעט שעתיים ואני לא מצליחה לחשוב בבהירות.

מאז הכל קרה כל כך מהר, שמצאתי את עצמי בן רגע יושבת על מיטת בית חולים עם עירוי ביד אחת ואחות שנותנת לי זריקה ביד שנייה.
אני לא כל כך מבינה מה קורה כאן, אני רואה ולא רואה, שומעת ולא שומעת.
אני שומעת את אליס מדברת עם ד"ר מירט, שטיפלה בי בפעם הקודמת שהייתי כאן.
"היא חייבת לחזור הביתה, לפחות עד הלילה, היא חייבת אוויר, היא רק יצאה מכאן ועוד לא עבר שבוע והיא כבר תחזור? אני אהיה איתה כל הזמן ונחזור לכאן בערב" אומרת אליס
"תשמעי גברת מילס, המצב של טיה רק הולך ומידרדר ואנחנו צריכים שהיא תהיה תחת השגחת בית החולים" משיבה ברכות הרופאה, "תני לי להוציא אותה לשעתיים, אנחנו נחזור והיא תהיה יותר טוב ממה שהיא עכשיו" אומרת אליס במהירות. לבסוף, ד"ר מירט מאשרת לי לצאת, ואליס לוקחת אותי לביתה.
___________

אני מתיישבת על יד אליס על הספה החומה שלה, אליס הכינה לי תה, ועזרה לי לחזור לעצמי, ובכן בערך.
"את רוצה לספר לי מה קרה?" שואלת אליס ברכות
"ההורים שלי התקשרו אליי, זו הייתה שיחה נוראית, לא שמעתי את הקול של אמא שלי כבר שנתיים, היא שאלה אותי איפה אני גרה ואם אני לא הומלסית" אני אומרת בקול רועד.
אמא שלי, הבן אדם הכי קר שאי פעם תפגשו, ובכן היא קרה רק אליי אז כנראה שאתם תפגשו אותה בתור לוחמת צדק מלאכית.
זה היה בקיץ לפני שנתיים, אני לא אשכח את היום הזה לעולם, ההורים שלי הושיבו אותי במטבח והתחילו לדבר איתי על מעבר ושינוי, אני חשבתי, כמו ילדה טובה ותמימה, שאנחנו בסך הכל עוברים דירה. טכנית, זה נכון, רק שאני לא עברתי, הם עברו בלעדיי.