מטורפת\\פרק עשירי

אני סיימתי להיאבק, עוד מעט הכל נגמר.

"אליס די" אני אומרת בקול שקט ותופסת בכתפה של אליס.
היא לא רצתה שאמצע אותה ככה, השעה שלוש בלילה, אליס שעונה על השיש, תופסת את הראש בידיה שנשענות על השיש.
"את חייבת להפסיק עם זה, את שוברת את עצמך, תסתכלי אליי" אני מוסיפה.
אליס מסתכלת עליי, היא מלאה בדמעות, היא מתפרקת. אני תופסת בכתפיים שלה ואומרת לה "אליס, את מדהימה ונהדרת, אבל די, את לא צריכה להתעסק עם כל זה.
אני תוקעת לך את הכל, את תאמרי שלא אבל כן!, את צריכה ללכת, להנות, ללמד, לעשות את מה שאת אוהבת, ללכת לבתי קפה וללכת לצפות בסרטים עם חברות שלך!
את לא צריכה להתעסק בכדורי הרגעה, ברופאים, באשפוזים ובפסיכולוגים ופסיכיאטרים!
את מבזבזת את הזמן שלך איתי, גיל 27 לא יחזור, אז את חייבת לשחרר!".
"אלוהים טיה, את כל כך בוגרת" אליס אומרת בקול רועד מבכי ולוקחת נשימה עמוקה
"אליס תקשיבי לי, עכשיו זה הזמן שלך, תלכי, אני אהיה בסדר, מספיק!" אני מרימה את קולי
"טיה, חומד שלי, את כאן ואת לא כאן וזה לא באשמתך, הסמים האלה מפילים אותך לשינה ארוכה וזה בסדר, אני בסדר, אני בסדר עם מה שאני עושה כרגע"
"אני מעכבת אותך, את מבזבזת את הזמן שלך עליי" אני קוטעת אותה
"אני לא מוותרת עלייך, אוקיי? אין מצב, אף פעם, אני לא אוותר עלייך" היא מרימה את קולה
"אבל תראי מה קורה לך" אני אומרת "את בוכה ונסערת, את מתפרקת אליס! אני לא יכולה להיות בסדר עם עצמי שאת נסערת מאוד בגללי, אני מצטערת אליס, אני כל כך מצטערת" אני מתחילה לבכות, "על מה יש לך להצטער מותק?"
"אני מצטערת שהכנסתי אותך לכל הבלאגן הזה, אני מצטערת שאת עוברת את כל מה שאת עוברת בגללי"
"ואז מה טיה? אם לא הייתי מתקשרת ולא היית מספרת לי מה קורה, את לא היית כאן עכשיו!"
אני שותקת, היא צודקת. לולא אליס לא הייתי פה.
"אבל עכשיו אני כאן! אני בסדר! אני עוד מעט אכנס לשיקום ואת יכולה להשתחרר ממני סוף סוף"
"טיה, את מדברת שטויות! אני לא סובלת ולא מתפרקת בגללך, תוציאי את זה מהראש שלך! לפני כחודשיים הגשתי בקשה לבית משפט להיות האפוטרופוס שלך, היום קיבלתי אישור.
זה אומר שהאחריות עלייך עברה מההורים שלך אליי, ולמה עשיתי את זה טיה? כי אני אוהבת אותך ודואגת לך, אז תפסיקי להצטער על מה שקורה לך ולי, הכל בסדר" טיה אומרת ומחבקת אותי, אני כועסת אבל אני לא יכולה לכעוס עליה. אני לא יכולה להפסיק לבכות.
אליס מנגבת את הדמעות שלי, או בעצם שלנו ומכינה את התה האהוב, מה הקטע שלנו עם תה? אני שותקת, אין לי מה לומר, אני לא יכולה לבטא במילים את כמות התודה שלי לאליס וכמה שאני אוהבת אותה. אנחנו מתיישבות על הספה וצופות באיזה סרט בשחור לבן.
"את צריכה לחזור לללמד" אני אומרת בשקט
"שוב פעם התחלנו?את צריכה לחזור לרקוד" היא עונה