מחתרת המלכה-פרק 2

"אתם עומדים לעזוב את הממלכה לזמן מה, אני מאמינה שבזמן כזה תהיו יעילים יותר בממלכות אחרות." אמרה המלכה בזמן שסימנה נקודות שקרסו בממלכה על המפה, חמישה כפרים בצפון נבזזו על ידי אנשי ממלכת גליינד, עוד שישה במערב על ידי חיילי משמר המלך עצמו. "אני עומדת לשלוח אתכם בקבוצות לממלכות השכנות במסווה. כל יום כל אחד מכם ישלח לי מכתב עם כל דבר שהוא יגלה בזמן שהותו בממלכה.". לאחרים התכנית יכלה להישמע כמו טירוף מוחלט, אך אנשי המחתרת עשו דברים שאיש לא יכל לדעת עליהם, ואם ידעו היו מזועזעים עד אבדן שליטה עצמית.
"איך אנחנו עומדים להיכנס לגליינד והארטינג?" שאלה מריג'ין בתמימות. הקבוצה שבה היו אנשים מכל מעמד בארמון לא נראתה כמו קבוצה שתיכנס לממלכה סתם כך, כניסה שלך סתם כך תראה מחשידה ביותר, במיוחד בזמנים כאלה.
"יהיו לכם שמות חדשים, זהות חדשה, וקרובים חדשים." אמרה המלכה, "מינה, קלאודיה, דילן, ומריג'ין ייסעו להארטינג במסווה משפחת אצולה שרצתה לבקר בממלכה השכנה למטרת מסחר. "ויה, אנה, רייצ'ל, וג'ון ייסעו לגליינד במסווה של משרתים המחפשים עבודה בממלכה השכנה.".
"מדוע לא כולנו אצילים?" שאל ג'ון בלי להרים את מבטו מהנקודות הקטנות שסימנו הרס.
"מפני," החלה לומר המלכה בסבלנות, "שהאצילים בגליינד לא מודעים לדבר וחצי דבר בממלכתם ולעומת זאת המשרתים יכלו להיות רשת ריגול עצומה ועוצמתית, שיכול להיות שבאמת קיימת שם. ובהארטינג האצילים הם רשת רכילויות ומידע עצומה מעצמה, האצילים שם יותר חטטנים מהאצילים שלנו וזה דבר שקשה לעשות." סיימה בנימה שמחה יותר. בלי מילים כולם נעמדו ועזבו את החדר מיציאות שונות, לא היה להם זמן לבזבז.
…
מריג'ין מצאה את דרכה לחדריה של קלאודיה, אם יכלה לארוז הייתה אורזת אבל חפציה הוגבלו למה שלבשה עליה וספר קטן שהצליחה לגנוב לפני שנה מהמלך. הספר תיאר את הזמנים בהם המלך לא שלט בממלכה, כשמלכה בשם אליזבת' שלטה בחמלה וחכמה, בסבלנות ותחכום שהמלך אפילו לא יכל לחלום עליהם. מדי לילה התפללה מריג'ין שהמלך ימות והמלכה ביאטריס תשב על הכס, ואז סבלה ייפסק. היא דפקה בדלתה של קלאודיה ומצאה את קלאודיה אדומת השיער עומדת מולה ומחייכת חיוך קטן.
"תכנסי, זה בסדר." אמרה ונתנה לה להיכנס לחדר יפיפה עם מיטת אפריון כחולה מצופה כריות לבנות, ציורים ושטיחי קיר, ספרייה, כל מה שמריג'ין חלמה שיהיה בחדרה של גברת.
"בעוד כמה ימים גם את תהיי בחדר כזה." אמרה לה קלאודיה בחיוך, והתיישבה על כיסא בקרבתן.
"הכנתי בשבילך בגדים למסע, כשנגיע להארטינג נוכל לקנות לך עוד לפי בקשתך." אמרה והושיטה לה חמש שמלות, אחת כחולה עם רקמה ומלמלה, אחת אדומה מעוצבת בדיוק כמו שמלות המלכה, ועוד שלוש בצבעי ירוק, לבן, וסגול. הן היו יפיפיות, מריג'ין ניסתה לאפק את הבכי שלה.
"אני לא יודעת איך להודות לך." אמרה ונגעה בשמלות שפחדה שיתפרקו למגעה בגלל עדינותן.
"את לא צריכה להודות לי. את רוצה להישאר בחדרי היום?" שאלה והחוותה לעבר מיטתה הגדולה, "יש לי מספיק מקום. ועוד מעט אנחנו גם כך נבלה יחד ימים שלמים, יהיה נחמד להכיר אותך."
"אבל…למה את עושה את כל זה?" שאלה מריג'ין בתמיהה, אף אחד מעולם לא עשה דבר כל כך נחמד בשבילה, שלא לדבר עם אפילו חשב לתת לה פיסת לחם.
"כי אני יודעת על כל מה שהמלך עשה לך, ואני יודעת בדיוק איך זה מרגיש. את לא מכירה אותי, אבל אני מכירה אותך ואני לא רוצה שתמשיכי לעבור את מה שנערות אצילות מטומטמות לא יודעות שבכלל אפשרי, ואת עברת כבר הרבה לפני שידעו לומר 'בבקשה'. לא שהן בכלל יודעות לומר את זה.".
…
יום אחרי נשלחו השמונה, כל ארבע בכיוונם שלהם. המלכה נשארה בממלכתה עם מלך שאיבד את עשתונותיו כל דקה שנייה, ממלכה על סף נפילה ודם ברחובות.