מחנה קיץ- פרק 4 (הסיפור שאתם משתתפים)

נקודת מבט סטרלס
נווו באמת מה אני עושה במקום הזה?! אני כבר שונאת אותו יש פה מלא ילדים עניים, אני ממעמד גבוה אני צריכה ילדים מהמעמד שלי, אני באתי מצרפת רק בשביל המקום הזה.. אוחחחח אני שונאת את אמא ואבא שלי שהכריחו אותי לבוא לפה.
אני מגיעה מהמעמד הגבוה כלומר, שאני אחת מהמשפחות שבצרפת יש להם הרבה אבל כשאני אומרת הרבה זה מילירדים של כסף, אני גרה במקום הכי נחשב וכל היום אני מסתובבת ברחובות של המותגים, גוצ'י, שנאל, פראדה , לואי ויטון, וכו'..
מה אני צריכה את המקום הזה, באמת מה שאני צריכה עכשיו זה את המיטה החמה שלי עם הסדינים הרכים, והנעימים..
אני נשמעת כמו מישהי שבחיים שלה לא ראתה עולם אכזר, מישהי תמימה וכל מה שמעניין אותה זה קניות, אני כזו, זו אני אף אחד לא יכול לשנות אותי אבל מה ששינה אותי.. בגיל 14 אני נאנסתי, אני הלכתי ברחובות הגדולים של פריז המדהימה עם האורות הזוהרים בלילה, הלכתי עם חבר שלי לא לבד אני שונאת ללכת לבד, טיילנו וקנינו בגדים ותכשיטים הכול היה נפלא עד הרגע שבו הוא אמר לי שחבר שלו צריך לבוא לקחת אותו מהשדרה (כלומר רחוב) ואני אמרתי לו שאני רוצה להישאר ולקנות עוד וזו הייתה הטעות שלי, טעות שעד היום לא סיפרתי על כך לאף אחד..אחרי שנפרדנו והוא הלך לחבר שלו ואני המשכתי לא שמתי לב מה קורה מסביב העיניים שלי היו בחנויות ובבגדים הזוהרים, נכנסתי לאחת מהחנויות וקניתי לי כמו כל קנייה חצאיות ושמלות והרבה זוגות נעליים וכשבאתי לצאת לא שמתי לב וכל השקיות עפו לי מהידיים בחור אחד, נראה ממש חמוד בא ועזר לי להרים, הוא היה נראה מהמעמד הנמוך, לבוש סחבות.
חשבתי לעצמי מה הוא עושה פה והוא בא ועזר לי והתחלנו לפתח שיחה והוא שאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו ומהקסם שלו, הסכמתי. והלכתי איתו לבר קרוב ושתיתי ושתיתי ורק השתכרתי הראש שלי היה לא במקום וקמתי ללכת לשירותים ולא שמתי לב שהוא עוקב אחרי, וזה קרה ואיבדתי את זה.. ובחיים לא סיפרתי לאף אחד, ניסיתי להתחמק ממנו ניסיתי כמה שאפשר אבל לא היה בי כוחות להחזיק את עצמי אחרי ששתיתי כל כך הרבה, אז התייאשתי..
ואני פה עכשיו, מנסה להדחיק כל רגע ממה שהיה שם מהזוועה שנגרמה לי אפילו ההורים שלי אמא שלי האדם והחברה הכי קרובה אלי לא יודעת, וגם לא ידע אף אחד לא יגלה על זה לעולם!.
התקדמתי לעבר המזכירות כי כבר היה לילה הגעתי בערך כשהשעה 2 לפנות בוקר.
צלצלתי על הפעמון שהיה על השולחן ומישהי מבוגרת יצאה מתוך חדר ואמרה
"מה את צריכה מתוקה?"
"מפתח לחדר אני הגעתי עכשיו" אמרתי לה
"אוקי תני לי לראות איזה חדרים יש" השיבה לי
"יש חדר אחד פנוי עם שותפה, חדר מספר 150" אמרה לי
לקחתי ממנה את מפתח והתחלתי ללכת בין כל החדרים מחפשת את המספר ולבסוף מצאתי את החדר פתחתי את הדלת בשקט לא רציתי להעיר את השותפה למרות שלא כל כך אכפת לי אבל שיהיה אני יהיה נחמדה למי שנחמד אלי..
הדלת נפתחה וראיתי ילדה קוראת בספר, אנשים עוד קוראים ספרים בימינו?! חשבתי לעצמי
"היי את בטח השותפה שלי" היא אמרה
"היי.. כן.." ניסיתי להתחמק משאלות
"אני ורוניקה" היא אמרה לי
"סטרלס" השבתי לה
הלכתי לכיוון החדר שלי וסידרתי את כל הבגדים בתוך הארון, הארון היה יחסית גדול מה שאפשר לי לדחוס את כל הבגדים שלי, לקחתי את הפיג'מה והתלבשתי.
יצאתי מהחדר וראיתי את ורוניקה יושבת וממשיכה לקרוא את הספר.
"תגידי זה מעניין בכלל הספר הזה?" שאלתי סתם מתוך נחמדות
"כן הוא מספר על משולש אהבה" אמרה לי
"אהה הבנתי" אמרתי לה
"מאיפה את הגעת?" היא שאלה אותי
"בריטניה" אמרתי לה
"מאיפה את?" שאלתי אותה
"מארה"ב בפנימיה" אמרה לי
אוקי אני כבר יודעת שרוב הסיכויים שלא נסתדר ולא יהיה לנו נושאי שיחה, אני מקווה שמחר אוכל לעבור חדר אולי להיות עם מישהו חתיך, העיקר לא עם הענייה הזו..
"אוקי" עניתי לה והתקדמתי לחדר שלי והיא הסתכלה עלי במבט מוזר כאילו למה אני לא שואלת 'למה את בפנימיה ולא בבית?'.

נקודת מבט ורוניקה
היא ממש מוזרה, משהו עובר עליה כשאמרתי שאני באתי מפנימיה, אולי רצו לשלוח אותה לפנימיה?, אלף שאלות רצות במוחי..
סגרתי את הספר והלכתי לישון בחדר הסמוך לחדר של סטרלס..
הגיע הבוקר, השמש נקוותה בעיני הסגורות, ולאט לאט פתחתי את עיני והלכתי לשטוף פנים ולהתלבש לבשתי חולצה שחורה נופלת עם כיתוב FOREVER על החולצה וג'ינס קרעים קצר.
ניגשתי למטבחון הקטן להכין נס קפה, הכנתי גם לסטרלס כי ראיתי שהיא עוד מתארגנת והיא לא תספיק להכין לעצמה, סיימתי לשתות ואמרתי לה שאני יוצאת החוצה לעשות קצת סיבוב..
יצאתי מהחדר ובדיוק חדר ממולנו יצאו 2 בנים הם הסתכלו עלי במבט מוזר, לא הבנתי מה הם רוצים אז עשיתי טריקה של הדלת והתחלתי ללכת..
הלכתי לחדר האוכל וגם הם וכל הדרך הם ציחקקו ולא הבנתי מה יש להם?!
"אוקי מה עובר עליכם?" שאלתי והסתובבתי אליהם
"חחחחחחחח כלום כלום" אחד מהילדים אמר לי
"מה כלום אתם,? אתם צוחקים עלי או משהו אני לא מבינה?" אמרתי להם בעצבים
"לא באמת שלא, זה לא קשור אליך" הילד השני אמר לי
"טוב בסדר" אמרתי והלכתי להביא לי מגש
"היייי חכי שנייה… אמר ורץ אחרי, איך קוראים לך?" שאל
"אנונימי" אמרתי
"חחח מצחיק, מה השם שלך?" אמר
"השם שלי לא ענינך" אמרתי לו
"אוקי אז אני יתחיל, השם שלי הוא מאט"
"עדיין אנונימית" אמרתי לו
"אוקי, אני ישיג את השם שלך" אמר לי
"אם אתה משיג 100 שקל" אמרתי לו
"יותר טוב תצאי איתי לדייט" אמר לי
"תשיג ואז נדבר" אמרתי לו והוא קרץ לי
"אדיוט" מלמלתי