מחנה קיץ- פרק 3 (הסיפור שלכם)

נקודת מבט פז
"מממ… ממממ…" ניסיתי לצרוח ללא הצלחה
"תהיה בשקט" הוא צרח עלי
ניסיתי עוד פעם לצעוק אך לא הצלחתי
"תהיה בשקט ואני מוריד את היד" הוא אמר לי
הנהנתי בראשי להסכמה והוא הוריד את היד
"תגיד ליי אתה משוגע?!??!" קמתי מקומי וצעקתי עליו
נעמדתי בהלם
"שוב אתה?, מה אתה רוצה ממני? אומרים לך שאני תפוסה מה לא מובן?" צעקתי עליו
"אמרתי לך שתהיה בשקט, רק רציתי לדבר איתך" אמר טיילור
"זה לא נראה שרצית לדבר איתי, מי שבא לדבר עם מישהו לא סותם לו את הפה" אמרתי
"חחח רציתי להבהיל אותך" אמר
"עכשיו הכול מובן, ו…." אמרתי
"מה ו…?" שאל
"מה רצית לומר לי?" שאלתי אותו
"סתם, רציתי להכיר אותך, אני אפילו לא יודע את השם שלך, אני רק יודע שיש לך חבר" אמר לי
"טוב אז קוראים לי פז ואני מספרד ובאתי למחנה קיץ, בסדר?" שאלתי אותו
"חח בסדר גמור" גיחח
"מה איתך?" שאלתי
"מה איתי, איתי הכול טוב" אמר
"נווו ברצינות, מאיפה אתה?"
"אני ממיאמי, הגעתי לפה אני וחבר שלי קוראים לו ברונו" אמר
ישבנו ודיברנו בערך כשעה ושמתי לב שנהיה כבר מאוחר
"טוב אני צריכה לחזור לחדר שלי" אמרתי
"אוקי אני ילווה אותך" אמר בחיוך
"לא, לא זה בסדר אני ילך לבד" אמרתי עם חיוך
"אוקי איך שאת רוצה, נתראה" אמר
"נתראה" השבתי כשהוא נשאר לשבת על הספסל
התקדמתי לעבר החדר וראיתי חבורה של ילדים שיושבים ועושים מדורה הלכתי וניגשתי אליהם ופניתי לאחד מהם
"אפשר להצטרף?" שאלתי
"בטח, את לא צריכה לשאול" אמר עם חיוך
"אני מייק" אמר
"פז" השבתי לו עם חיוך

נקודת מבט מייק
הגעתי למחנה במטרה להיות פעם אחת כמו כולם, ילד רגיל, לא אחד שמקבל כל מה שהוא רק מבקש, אני בן למלוכה בבריטניה, אני מקווה שלא יבחינו בכך אני פעם אחת רוצה להיות ילד נורמלי.
וחשבתי שאולי אם אני יפגוש הרבה ילדים מכל מיני מדינות זה יהיה נחמד לראות ילדים שהגיעו ממצבים קשים אל כמו שלי, שנולדתי למשפחה שיש בה הכול, שהכול מוגש לך על מגש של כסף.
אני לא אוהב את החיים האלה, אני לא אוהב לעמוד מול הקהל ושכל האנשים מריעים לנו, זה מרגיש לי לא אמיתי זה מרגיש שהכול מזויף, אבל האלה החיים שלי ואני צריך לעמוד בגאווה ליד המשפחה שלי.
ועוד מעט אני יהיה מלך אני צריך לקחת את האחריות בידיים שלי, להציג בגאווה מדינה זה קשה.
האחריות המוטלת על הכתפיים שלך קשה, צריך לחייך גם כשאתה מרגיש הכי נורא בעולם, וצריך להראות חיבה גם לאנשים שאתה הכי שונא.
אם הייתי יכול לבחור חיים אחרים הייתי בחור.
ובאתי לכאן כדי לנסות קצת משהו אחר מהנורמה הרגילה שלי.

ראיתי מדורה ובה מלא ילדים מכל המחנה יושבים וצוחקים ניגשתי והתיישבתי על הרצפה ליד כולם והם התחילו לשיר שירים ולספר סיפורים איזה הרגשה נהדרת,
פתאום ילדה אחת ניגשת אלי ושאלה אותי אם היא יכולה להצטרף? וכמובן שאמרתי שהיא לא צריכה לשאול, והצגתי את שמי והיא אמרה שקוראים לה פז.
היא נראת חמודה ילדה טובה, התחלנו לדבר ולצחוק והרגשתי בפעם הראשונה בחיי כמו ילד רגיל.

פתאום אני ופז ראינו 2 ילדות רבות באיזה שפה לא מובנת וצעקו אחת על השנייה, אני חושב שזה היה בסינית, אבל זה לא היה מובן אני יודע קצת סינית אבל לא שותף, כמה מילים.

נקודת מבט ג'סיקה
"מה את לא מבינה סתומה, אנחנו צריכות להגיע לחדר רק עכשיו הגענו למחנה אני לא רוצה ללכת לשבת עם הילדים האלה שם" אמרתי בסינית לקורל אחותי
"נווו בבקשה בואי נלך, לפחות נכיר ילדים" היא אמרה לי
"לא! עכשיו!" אמרתי לה בצעקות
אני האחות היותר גדולה כך שיש לי אחריות עליה, היא לפעמים יכולה להיות קרציה מנדנדת אבל היא אחותי ואנחנו הגענו מקוראיה, אבא שלנו שלח אותנו לפה אנחנו עשירות, בקוריאה אנחנו נחשבות מהמשפחות ה'חשובות' כלומר שיש להם הרבה כסף.
"נו אני הולכת לשם" אמרה קורל
"לא, מה את תשאירי אותי פה עם 30 מזוודות? קורל אני לא ידבר איתך" אמרתי לה
"נוווו את מעצבנת" היא אמרה לי
"טוב אנחנו הולכות עכשיו לחדר לשים את הדברים ולישון אני גמורה מכל הטיסה הזו" אמרתי לה
תחשבו טסנו בערך 10 שעות לפה אפילו יותר אין אני כל כך עייפה שאני עוד שנייה נרדמת בעמידה.

נקודת מבט קורל
לבסוף הלכתי עם האחות המעצבנת שלי, היא לא יכולה להנות לרגע היא 'חייבת לסדר את הדברים שלי' חיקיתי אותה
"תסתמי כבררר ותבואי" היא אמרה לי
"טוב טובבב" אמרתי לה
אני מדברת אליה יפה רק בגלל שהיא יותר גדולה ואנחנו במקום שאבא שלנו לא איתנו ואין מי שישמור עלי.. וגם היא צודקת אני קצת עייפה אבל אני לא יראה לה שהיא צודקת אני שונאת שהיא כל הזמן צודקת, נמאס לי מזה..
התחלנו להתקדם שתינו לכיוון החדר שלנו לפי המפה שקיבלנו, ומצאנו את החדר, לא גדול ולא קטן בינוני עם שני חדרים מרווחים ויש בהם יחסית ארונות גדולים למזלי, הבאנו 30 מזוודות כל אחת 15, אנחנו נהיה פה חודשיים זה קשה בלי הבגדים והדברים החשובים שלי.
נכנסתי לחדר והתחלתי לפרוק את הבגדים לפתע שמעתי מישהו דופק על הדלת וג'סיקה רצה לפתוח את הדלת.

נקודת מבט ג'סיקה
פתחתי את הדלת וממולי עמד ילד גבוה עם עיניים מלוכסנות שיער מבולגן פשוט חתיך, נראה לי גם הוא מקוראיה, הוא ראה שגם לי יש עיניים מלוכסנות וישר התחיל לדבר איתי סינית, איזה כיף שיש פה מישהו שאפשר לדבר איתו באותה השפה.. לפחות התחברתי אליו הוא נראה לי ממש חמוד וחתיך.
"יש עכשיו טקס פתיחה את רוצה לבוא?" שאל אותי בסינית
"אממ כן, למרות שאני קצת עייפה אבל אני יבוא, רק כמה דקות אני יחליף בגדים ואני יגיד גם לאחותי להחליף" אמרתי לו בחיוך
"קורללללללל" צעקתי לה
"מהה?" היא שאלה
"לכי תחליפי בגדים אנחנו הולכות לטקס פתיחה" אמרתי
"פתאום את לא עייפה?" שאלה כשראתה את אותו ילד עומד בתוך החדר
"סתמי אנחנו הולכות כי זה חובה יאללה תתלבשי משהו יפה, מהר!" אמרתי לה וניסיתי להתחמק מהשאלה שלה.

סיימנו להתלבש והוא חיכה לנו בסלון הקטן שהיה לנו
"זה בסדר ככה?" שאלתי אותו כשלבשתי לגופי שמלת מיני אדומה רחבה עם נעלי עקב
"והווו" אמר
"חחחח תודה" צחקתי
"אני אפילו לא יודע את השם שלך" אמר לי
"ג'סיקה" אמרתי
"סאם" הוא השיב לי
"אז איך ידעת לבוא לחדר שלי?" שאלתי אותו בסקרנות
"לא ידעתי פשוט שלחו אותי לעבור בין כל החדרים ולומר שיש טקס פתיחה" אמר לי
"ההה אוקי, אתה לא צריך ללכת?" שאלתי
"לא זה בסדר מישהו אחר ילך לומר אני ילך איתכן" אמר בחיוך
"אוקי" אמרתי והסמקתי
קורל סיימה להתארגן ויצאנו מהחדר והתחלנו ללכת לעבר הטקס פתיחה
הלכנו בערך כ5 דקות בגלל שהחדר שלנו היה מרוחק משאר החדרים במחנה
הגענו לטקס והיה שם במה ענקית, ומלא אורות מהבהבים, הכול היה מהמם

נקודת מבט טיילור
הגענו אני וברונו לטקס פתיחה ושם ראינו עוד חבורה של בנים בערך בגיל שלנו התחלנו לדבר איתם וראינו שהם ממש נחמדים והלכנו לשבת לידם, צחקנו ופתאום ראיתי את פז עקבתי אחרי כל צעד שלה, ראיתי שהיא ואביה צוחקות והן הלכו לשבת בשורה הראשונה, קראתי לברונו
"ברונו בוא לשורה הראשונה" אמרתי לו
"למה אחי?, בוא נישאר פה" אמר לי
"לא, נוו בוא עכשיו אני אומר לך תבוא" אמרתי לו
"אוקי" אמר וירדנו למטה מהקומה הגבוה
"היי" אמרתי והתיישבתי ליד פז
"שוב אתה? מה אתה רוצה עוד פעם לחסום לי את הפה?" היא שאלה
"כן בנשיקה" אמרתי
"אדיוט" היא אמרה
"לא יפה לקלל" אמרתי לה
"זה לא קללה" היא השיבה
"טוב..מה שתגידי" אמרתי והמשכתי להסתכל עליה
"אתה מוכן להפסיק להסתכל עלי" היא אמרה לי
לא עניתי וסובבתי את מבטי אל הבמה
עכשיו היא מסתכלת עלי
"עכשיו את מסתכלת עלי" אמרתי לה
היא קמה ובאה לעלות למעלה אך תפסתי לה ביד ועליתי ביחד איתה
"יש לך בעיה" היא אמרה לי
"אני יודע, את עושה לי בעיות" אמרתי לה
התקדמתי אליה קצת, להפריד את המרחק שהיה בנינו
היא התרחקה אחורה, נעצרתי אני לא רוצה שהיא תרגיש מפוחדת
"אני לא עושה לך בעיות, תקשיב אנחנו מכירות בקושי יום, ויש לי חבר אני לא רוצה להיפרד ממנו ואני מבקשת שתפסיק לרדוף אחרי ולא נעים לי כל העניין הזה" היא אמרה לי
הרגשתי רע עם עצמי אני לא רוצה שהיא תתעצבן ושיהיה לה רע..
"אוקי, אני מצטער שגרמתי לך להרגיש ככה, באמת רציתי לנסות להכיר אותך" אמרתי לה
"אפשר מלהתחיל בידידים, לא?" היא שאלה
"בטח" אמרתי וחייכתי

נקודת מבט פז
יאוווווו החיוך שלו ממיס אותי, איך אפשר לעמוד בפני החיוך הזה..
פזזז תוציאי לך את זה מהראש את והוא זה לא, פשוט לא..
יש לך חבר תתמקדי בו זה מה שחשוב המרחק לא קובע, גם אם הוא רחוק עכשיו אני צריכה להיות נאמנה אסור לי לבגוד בו…