מחזור הירח- פרק 4 (אשמח עם תגיב)

פרק 4: אליוט גרין: "עקוב אחרי מילואוו".

הדבר הראשון שאליוט רצה לעשות כשהתעורר היה לחנוק את רד ולתת לו אגרוף ענקי באף, כי הוא ידע איך אבל זה היה באשמתו. ואז לבדוק מה שלום מלני.
אליוט התעורר עם כאב ראש כמעט משתק והמחשבה הראשונה שעברה בראשו הייתה שהוא עדיין חולם.
פתאום הם כבר לא היו בבית הקברות אלה ביער עבה מלא עצים גבוהים שהוא לא הכיר, היו גם קריאות של ציפורים שלא נשמעו מוכרות, כאילו הם היו ב… עולם אחר. אליוט כמעט צחק לנוכח המחשבה הזו, הוא נשמע כמו איזה חנון של מדע בדיוני. אין דבר כזה עולם אחר, הוא בטח חטף איזה זעזוע מוח בדרך לבית הקברות, הוא דמיין את העורבים המפלצתיים, את הציפור המתכתית ואת אחיו האידיוט.
"כולם כאן בסדר?" אליוט רצה לזרוק על אחיו אבן בראש, אבל צערו לא הייתה לא אבן בהישג יד.
"איפה אנחנו?" שאלה מלני מטושטשת.
אליוט התרומם ממצב שכיבה למצב ישיבה וראייתו התחדדה בבת אחת, הם באמת היו ביער מוזר, מלני ישבה לא רחוק ממנו ואחזה בראשה כאילו היא סובלת ממיגרנה חמורה, ורד שישב במרחק מה משתיהם שפשף את עיניו ביד אחת כשביד השנייה הוא עדיין אוחז בציפור.
זה לא היה חלום.
"זה הכל בגללך!" הכריז אליוט והתכונן לזנק על רד. "אתה אשם בהכל! אתה שיחקת בצעצוע שלך ובגללך אנחנו כאן! אתה אמרת שנילחם ובגללך אנחנו נמצאים במקום המעוות הזה!!!" אליוט רץ ונעמד ליד רד, הוא הרים אותו מחולצתו ואחז אותו מאת גבוה יותר מגובה הקרקע כשאגרופו מונף מעט מעל ראשו של רד.
"אליוט תירגע!" צעקה מלני ונעמה ממש לידו, בידה העדינה היא הורידה את אגרופה של אליוט ונגעה בפניו בעדינות כדי שיוריד את רד ויניח לו לנפשו. "רד לא אשם, בגלל שהוא שיחק בציפור אנחנו לא הפחנו לארוכת הערב של העורבים האלה, והוא לא אמר שנילחם הוא אמר שנילחם או נברח, כולנו יכנו לברוח, גם אתה," היא חיברה אותו חזק ואליוט יכל להרגיש את ליבה פועם בחוזקה כשם שליבו פעם בחוזקה בחזהו.
"בסדר…" מלמלה אליוט ורטן, מזווית עינו הוא ראה שרד נושם לרווה כאילו פחד ממנו, בניו לבין עצמו אליוט הודה שהוא לעולם לא היה מכה כך אף אחד אבל אולי ככה עדיף, אולי עם רד יפחד ממנו הוא ישמור ממנו מרחק וכך בהחלט עדיף.
"עכשיו, מה אנחנו עושים? ואיפה אנחנו? רד אולי הציפור יודעת, כלומר היא ו שהביאה אותנו לכאן," אמרה מלני בנימה עניינית. כולם הביטו בציפור שעדיין נחה בין זרועותיו של רד, עיניו עיניה הזהב שלה היו כבויות ואליוט הניח שהיא ישנה או מעולפת, עד כמה שציפור מכנית יכולה להתעלף.
"אני לא חשוב שזה קשור לציפור, כלומר היא בסך הכל סוג של רובוט, היא ממלאת הוראות ו-"
דבריו נקטעו על ידיו קריאותיה של הציפור עצמה, עיניה נדלקו בבת אחת והיא התעופפה מידיו של רד.
הקריאה שלה נשמע מוזר, משהו כמו, "מי- לאווו" מתכתי ומשונה ביותר. היא לא עפה רחוק, רק קצת מעל הראש של רד, כאילו ציפתה שהוא יעקוב אחרי.
"מה אנחנו אמורים לעשות?" שאל אליוט שהשתדל בכל כוחו לשמור על נימה אדישה למרות הפליאה שהציפה אותו מההתעוררות הפתאומית של הציפור.
"לא נראה לי שיש לנו יותר מידי ברירות," רד פנה עליו בנימה קרירה, מרוחקת, כאילו סוף סוף הבין שהוא לא רוצה איתו שום קשר, אולי אליוט דווקא כן רצה…
רד לא חיכה, הוא התחיל לעקוף שורשים וענפים נמוכים כדי להדביק את הקצב של הציפור. אליוט הביט במלני, היא רק משכה בכתפיה בחיוך ורצה בעקבות רד, ממש כאילו כל החוויה הזו מוצאת חן בעיניה.
אליוט נאנח, ואחרי משיכה ארוכה בכתפיו גם הוא הצטרף לריצה בעקבות הציפור אל מעמקי היער.
בעודו רץ אליוט בחן את היער לפירטי פרטים, הוא הבין שהם כבר לא בארצות הברית או בכלל באמריקה, היה ביער רמזים כל שהם ליער גשם מברזיל אבל זה לא היה בדיוק זה, אחרי שכמה סוגים של ציפורים חלפו מעל ראשו הוא הבין בוודאות שהוא כבר לא על כדור הארץ, הציפורים פה נראה כאילו הם יצא מאיזה סרט של אנשי מערות, כמו שילוב בין תוכים לבנות יענה שיכולות לעוף, הם היו מלאות צבעים וענקיות עם מקורים בגדלים וצורות שונות.
אליוט שמע גם שעגות של חיות, כמו נמרים או אפילו חיות גדולות יותר, אבל גם כאן הוא לא היה יכול לשים את האצבע על החיה המדויקת כאילו החיות פה היו קצת מכל דבר, אליוט קיווה בכל ליבו לא להיתקל באחת החיות האלה .
אחרי ריצה ממושכת ביער המוזר אליוט ראה שרד ומלני נעצרו וכך גם הציפור, המקום היה נראה כמו מפל מים עצום בגודלו ואליוט היה יכול להרגיש טיפות מים זעירות נוחתות על פניו בעדינות.
"מה עכשיו?" שאל אליוט ובמקום להביט ברד או בציפור הוא הביט במלי, חיפש איזה פנים מוכרות להאחז בהם.
"אני לא יודע הציפור פשוט עצרה," ענה רד.
לפתה כמו על פי סימן הציפור צללה אל תוך המפל, כלור היא התעופפה למתה אל התחתית של המפל אבל ככל הנראה לא נכנסה לתוך המים מפחד להתחשמל.
"אנו אמורים… לקפוץ?" שאלה מלני, אליוט היה מודע בהחלט לפחד הגבהים שלה.
"נראה לי…" אמר רד לאיטו והביט למטה. " הדרך למטה ניראת ארוכה," הסיק אחרי במט חטוף.
"אנחנו לא יכולים לעשות את זה!" אמר אליוט בהחלטיות. מלני הביטה בו במבט אסיר תודה.
"גם אני לא מאושר מהרעיון הזה אבל-" דבריו נקטעו על ידי קריאת ה"מי- לאווו" של הציפור שנשמע מתחתית המפל. "נראה לי שזה חשוב!" הוא קבע.
אליוט הביט במלני, הוא ממש היה יכול לראות את המאבק שמתחולל בתוכה.
"אני אשמור עליך," הוא התקרב עליה וחייך חיוך מעודד.
מלני נשמע שנימה עמוקה וכרכה את זרועותיה סביב גופו החסון של אליוט. "בסדר, נעשה את זה," אמרה באומץ.