מותר אבל אסור פרק ו'

גלית שמחה שבנותיה אינן בבית כי אינה רוצה לצער אותן מהצער שהן חוות יום יום.

היא נכנסה להתקלח והמים והדמעות זרמו לא פסקו.

"אני רוצה קשר עם שלומי הרהרה לבדה אך כיצד אוכל לקשור איתו קשר שכזה הלוא אני לא יכולה לקשור איתו קשר!!!!"

היא סיימה להתקלח לבשה אימונית וישבה בסלון מנסה להתעודד אך המצב ממש לא קל.

עדית ואירית שבו הביתה ולא הבינה למה אימן יושבת בבית חשוך ולבושה טרנינג , הן יודעות כי טרנינג זה רק כשהיא יוצאת לצעדה מדי יום ביומו אך מה קרה עכשיו??????

שתיהן נישקו על לחייה והתיישבו על השטיח קרוב לכורסא שהיא ישבה.

"מה קורה מאמי שאלה אירית"?

למרות שלא רצתה לשתף אותן אך את הבכי לא הצליחה לעצור ושתיהן נעצבו כל כך.

הן נתנו לה להירגע וגלית סיפרה להן על שלומי גבר נאה אלמן מזה שנתיים כנראה גם אב לילדים ושניהם מצאו חן אחד מהשנייה.

"כיצד אוכל להסכים לצאת איתו חמודות שלי המשיכה גלית לבכות הוא שאל אותי האם אני נשואה או אלמנה ולאחר שעניתי לו כי אני נשואה הבטיח לי "כי לא יטריד אותי יותר"

"מאמי מדוע לא אמרת לו את האמת"???????

"חוץ משתיכן ושולי איש אינו מודע למצבי וכמובן גם אינני רוצה שידע, רחמים השתתפות בצערי או משהו בנוסח זה יגביר את עצבותי וגם כעת היא די מדירה שינה מעיני אך אין מה לעשות"

גלית כמה מהכורסא וחיבקה את בנותיה שהיוו את כל רכושה את העיניים מוכנה לתת להן אם חלילה יקרה משהו היא בלעדן כבר מזמן הייתה אי שם למעלה.

"בנות מה דעתכן שנעשה לנו טוסט"?????

"כן מאמי בא לי ענתה אירית ואני מתנדבת להכין"?

שלושתן הסבו מסביב לשולחן הגדול במטבח ואכלו לא טוסט אחד אלא שניים ופטפטו ביניהן על פניו נראה כי גלית נרגעה מעט וזה כבר מעולה.

הטלפון צלצל וזו הייתה חברה טובה של התאומות.

"תודה בנות אמרה האמא ופרשה מהמטבח לעבר חדר השינה שלה שם היא חשה הכי טוב הדמעות ניגרות המציאות האיומה טופחת על פניה על לבה על נשמתה.

המשך יבוא