מורה למכשפות *פרק 8*

הייתי מחובקת עם קליאו דקה ארוכה, והמבט שלי תפוס בפנייה של שרי. ראיתי במבט שלה שהיא עצובה, אני בתוכי הרגשתי שמשהו עצוב יקרה. עזבתי את קליאו בעדינות וצעדתי ישר אל שרי.
שרי ישר חייכה, אבל המבט העצוב עדיין נישאר
"אני חושבת שהגיע הזמן לרדת למטה" שרי אמרה וישר יצאה מהפתח שבו נכנסנו. קליאו אליס קייטי ואני יצאנו אחריה, והספרייה נסגרה אחרינו. עברנו את המסדרון המבהיל, שפתאום הרגשתי שאני כבר לא מפחדת ממנו וירדו אל אולם הכניסה.
שרי עמדה מולנו שהגב שלה לכיוון הדלת, היא החזיקה את הידיים שלה, והסתכלה עלינו
"כל הזמן הזה לא למדתם כלום, ועכשיו אני מבינה שאתם מוותרות" הקול שלה היה נשמע חנוק, כאילו היא עומדת להתפרץ מבכי. הרגשתי רע, וגם לי הייתה תחושה שאני עומדת לבכות
שרי פתחתה את דלת האחוזה, ונתנה לנו לצאת. קליאו אליס וקייטי יצאו ביחד ואני נשארתי בפנים עדיין. היה לי קשה הפעם אני לא יכולה לבחור להישאר או ללכת.
שרי הביטה בי והתקרבה אלי, היא הניחה את ידה על הכתף שלי והשפתיים שלה רעדו.
העיניים שלה התחילו לנצנץ, היא חבקה אותי חזק והתחילה לבכות. רציתי גם להוריד דמעות אבל לא הצלחתי לבכות. שרי הפסיקה לחבק אותי, היא נגבה את עיניה ונשמה עמוק.
"היית ממש טובה לונה, עכשיו הגיע הזמן להיפרד" אמרה לי שהיא מתאמצת להסתיר את השפתיים הרועדות
"אני רואה שזה לא מתאים לי" אמרתי לה והוצאתי את הכובע מעל ראשי
"אז את מחליטה לשכוח מזה?" שאלה אותי שרי
"כן, לפעמים אני רואה שחיים פשוטים יותר טובים" אמרתי בחצי חיוך
"אז לפני שאת עוזבת, תיקחי את זה" שרי הוציאה מהכיס הגדול שלה מקל קסמים לבן נוצץ
"את באמת רוצה להביא לי את זה?" אמרתי במבט לא מאמין. שרי חייכה ונתנה לי את המקל בידי
"אבל אני לא מכשפה" אמרתי בקול טיפשי
"את רק צריכה להאמין שאת יכולה" שרי אמרה ולקחה את הכובע מהיד שלי. וסמנה לי לעבור.
החזקתי את המקל הלבן בשתי הידיים שלי, ויצאתי מהאחוזה. שרי אמרה ועשתה שלום עם היד וסגרה את הדלת.
הסתכלתי לצדדים לראות איפה כולם פשוט שמעתי את הקול של אליס
"בואי אנחנו כאן" הסתכלי ישר וראיתי שהם מחכות ליד העץ שמוביל אל היער.
רצתי אליהם נרגשת, סוף סוף אנחנו ביחד שוב.
"מה זה מקל?" קייטי שאלה אותי, כאילו שהיא לא מזהה
"שרי נתנה לי"
"לא נראה לי שזה אמיתי" אליס אמרה בפנים עקומות ושלבה ידיים, ולא הפסיקה להסתכל עליו
"שרי לא תביא לי סתם מקל" אמרתי והכנסתי אותו לכיס שלי.
קליאו הרימה את ראשה והסתכלה על השמיים
"עוד מעט מחשיך, צריך לזוז" אמרה
"אולי נבקש משרי לישון אצלה?" קייטי אמרה במבט עייף
"לא, באו נלך" קליאו אמרה והתחילה ללכת
"אין לי כח"
"קדימה בואי נלך" אליס משכה אותה והתחלנו בדרך לכיוון היער.
…..