מורה למכשפות *פרק 7*

"עכשיו לונה אל תכנסי ללחץ" שרי אמרה ברוגע, והאווירה הפכה לשקטה ומפחידה במיוחד.
זה היה מרגיש שאנחנו בתוך חדר שעושים בו סיאנס בגלל הנרות הגדולות שהיו בכל פינה.
הרגשתי את שתי הידיים שלי רועדות, עדיין לא הבנתי אם זה מפחד או התרגשות.
החדר היה גדול מאוד, ומוזר עם מיטות בצדדים ונראה שגופות שוכבות שם, הרגשתי צמרמורת קלה.
שרי הלכה הצידה וגררה משהו גדול מאוד ושביר, הוא היה מכוסה בסדין לבן ארוך, שמגיע עד הרצפה.
שרי שמה אותו מולי והסתכלה עלי. המבט שלה היה קר, וחיוך מרוצה היה על פנייה
"לונה יש לך משימה לעשות" היא אמרה לי, לא התרגשתי רק רציתי לדעת מה הסדין מכסה
"מה הסדין מכסה?" אמרתי בקול חלש מאיים, בגלל הפחד שהרגשתי שעומד להיות חזק יותר.
החיוך של שרי התרחב יותר, והתחילה ללטף את הסדין עם הציפורניים המרשימות שלה
"את מוכנה להציל את החברות שלך?" היא אמרה רגועה. לא הבנתי מה קשורות החברות עכשיו.
הם עזבו את האחוזה בלי להגיד לי מילה.
"אני לא יודעת איפה הם" אמרתי.
שרי הסתכלה עלי במבט מלחיץ, בלי חיוך והמבט הקר שלה היה נראה שהיא כבר לא נחמדה יותר.
"עכשיו תעשי הכול לבד" היא אמרה מהר, והסירה בלי עדינות את הסדין.
ראיתי מולי 3 בחורות עשויות בזכוכית, הסתכלתי עמוק על הפרצוף שלהם. ונדהמתי.
הם היו קליאו, אליס וקייטי. לא הבנתי מה קורה כאן, זיעה קרה שטפה את המצח שלי, הרגשתי שחם לי בגוף. זזתי מצד לצד ולא הבנתי מה קורה לי
"מה עשית להם, מה קרה להם?" אמרתי שאני לא מבינה כלום
"חשבתי שאת מתגעגעת אליהם, אז עכשיו החזרתי אותם" שרי אמרה בתמימות
"איפה הם היו?" אמרתי שאני מתחילה להרים את הקול. שרי שתקה כמה רגעים
"את רוצה להיות מכשפה נכון?" היא שאלה אותי, ואני הזזתי את ראשי
"את לא יודעת שום דבר, אז תיקחי את המקל ותצילי אותם" היא נתנה לי את המקל, בחיוך ועמדה מאחורי.
החזקתי את המקל בידי המזיעה, הסתכלתי עליו ועל החברות שעכשיו הם פסלים מזכוכית.
לא היה לי מושג מה לעשות. הסתובבתי לאחור להביט בשרי, שרי שלבה ידיים והיה לה מבט שהיא מאמינה בי. החזרתי את ראשי קדימה, ורעדתי. פחדתי לעשות טעות, אין לי מזל בשום דבר.
עצמתי את עיניי חזק חזק, והתחלתי להתמקד בדבר אחד, בקסם.
החזקתי את המקל בשתי ידיים, לכיוון של הפסלים, וחשבתי על הקסם ולא על שום מחשבה אחרת.
לאט לאט אני מרגישה חום מהמקל, רעשים מוזרים נשמעו ואז זרם קל של קסם יצא החוצה.
פתחתי את העיניים לאט וראיתי אור גדול יוצא מהמקל ועף על הפסלים שעמדו ולא זזו.
היה אור חזק שלא הצלחתי כבר לראות, מרוב שהאור היה חזק עצמתי את העיניים וכשפתחתי אותם
3 החברות הופיעו בחיים.
הם הסתכלו על עצמם ואז על אחת השנייה, חיוך הופיע על הפנים שלי.
קליאו חיבקה חזק את אליס וקייטי, הם לא שמו לב שאני ושרי גם בחדר.
הסתובבתי לשרי וחייכתי, שרי חייכה בחזרה
"ברגע שאת חושבת על המטרה את מצליחה" היא אמרה לי והניחה את ידה על הכתף שלי
"אני תמיד יכולה להצליח?" אמרתי בשביל להיות בטוחה, שרי הסתכלה על הבנות בחיוך ולא עלי, הסתובבתי אחורה וראיתי שהבנות מסתכלות עלי.
המבטים שלהם אמרו שהם לא מאמינות שאני בעצמי הצלחתי לעשות את זה.
"המזל שלך השתנה" אמרה קליאו בחיוך, ורצה אלי וחיבקה אותי חזק. אליס וקייטי באו וחיבקו גם.
אחרי חיבוק שלא קבלתי מהם, הסתכלתי על שרי עומדת בצד מחייכת ומחכה.
השמחה עזבה אותי פתאום, הבנתי שעכשיו אני צריכה להחליט משהו חדש.
"את עוזבת את האחוזה?" קליאו אמרה לי בחיוך ואליס וקייטי במבט מרוצה.
לא חייכתי, הסתכלתי על שרי ועל המבט העצוב שאף פעם לא ראיתי.