מורה למכשפות *פרק 6*

נכנסתי אל תוך האחוזה והדלת נסגרה. הייתי באור מעומעם, היה רק שני עמודים עם נרות ליד דלת הכניסה שעשו אור. לא ראיתי דבר ולא את המשך החדר.
"שרי" אמרתי קצת מפוחדת, ולא הבנתי איפה היא נמצאת. וחזרתי על שמה שוב והיא לא ענתה לי גם בפעם הזאת. באותו רגע חשבתי לעצמי שאולי כדי לצאת מהאחוזה ולחזור אל החברות ולשכוח מהחלום אבל עצרתי את עצמי. לקחתי את אחד הנרות שהיה מונח על העמוד החזקתי אותו בידי והתחלתי ללכת.
צעדים קטנים ואיטיים, היה חושך אפלה ולא ידעתי לאיזה כיוון ללכת. הגעתי אל המדרגות והתחלתי לעלות. וכשהגעתי לסוף המדרגות הגעתי אל המסדרון המבהיל. היה רעשים של עטלפים מעופפים ודלתות ישנות שזזות מהרוח. הסתכלתי היטב וראיתי שבסוף המסדרון החשוך והמבהיל הזה, יש דלת פתוחה.
"שרי בטוח שם" אמרתי לעצמי בלחש, והתחלתי ללכת, לפתע הדלת נטרקה אני עצרתי את הצעדים שלי ונשארתי עומדת. לא ידעתי מה לעשות לא ראיתי דבר, והנר נעשה קטן.
החלטתי לחזור אל אולם הכניסה ולעזוב את האחוזה. הסתובבתי ופתאום מול אור הנר ראיתי פרצוף.
זאת הייתה שרי, נבהלתי וצווחתי בבהלה.
"תרגיעי" שרי אמרה בלי התרגשות והייתה עם ידיים שלובות
"א.. איפה היית?" אמרתי שאני רועדת והנר זז איתי.
"אל תפחדי" היא ענתה ולקחה את הנר מידי וכיבתה אותו. נשארנו בחושך, אני לא זזתי הייתי המומה לא הבנתי מה היא עושה ומה מנסה לעשות. לפתע נרות נדלקו אחד אחרי השני על הקירות של המסדרון המבהיל.
נרגעתי והוצאתי אוויר.
"בואי אחרי" שרי אמרה לי והתחילה ללכת, הרגשתי עייפה, הפחד החליש אותי אבל עשיתי את מה שהיא מבקשת.
הלכתי אחריה ונכנסנו לתוך חדר, יפה וחמים. שרי הלכה לכיוון הספרייה הגדולה ונגעה בספר ישן ודחפה אותו פנימה, לפתע הספרייה זזה הצידה והיה פתח גדול שאפשר להיכנס בתוכו.
שרי סמנה לי להיכנס ונכנסה ראשונה. כשנכנסנו בפנים הייתה אווירה שונה ומפחידה במיוחד.
הפעם זה היה החדר שמתאים למכשפות זקנות, והכל היה מבהיל גם העכבישים שהיו על החפצים.
מה הפעם היא רוצה לעשות?