מורה למכשפות *פרק 4*

אחרי המקרה הלא צפוי עשינו את הבקשה של שרי. סיימנו לנקות את החדר, זרקנו את הזכוכיות החזרנו את כל הדברים למקום, בדיוק כמו שהיה. זה לקח הרבה זמן, שכבר ראינו את צבע השמיים הכתומים שמראים שהשמש עומדת לעלות, הרגשתי כל כך עייפה שבקושי התרוממתי.
הבנות יצאו מהחדר, ואני נשארתי לשבת שם, הרגשתי שאני חייבת לשבת מרוב עייפות.
עצמתי את עיניי ונרדמתי בישיבה. פתאום הרגשתי אצבע דופקת על ראשי, ישר פתחתי את עיניי וראיתי את קליאו מולי משלבת ידיים.
"שוב את מנסה לעשות בעיות?" היא אמרה לי במבט מבין ורציני
"מה עשיתי?" אמרתי
"מה עשית? הרסת לה את החדר ועכשיו את מנסה לעשות נזק נוסף"
"אני לא זאת שהחזיקה במקל"
"קייטי לא אשמה, את אשמה!"
"למה אני אשמה?"
"שפכת את השיקוי"
"אליס הפילה אותי, זה בגללה"
"זה בגללך, לא היית צריכה להחזיק בשיקויי"
"מאיפה לך לדעת, שהכול קרה בגלל השיקוי?"
"כי מקל קסמים לא הורס דברים"
"את לא מכשפה אז את לא יכולה לדעת. ואני ראיתי שזה היה שיקוי לא מזיק"
"את טיפשה שלא מבינה דבר. לעולם לא תהיי מכשפה"

"מה הצעקות פה?!"
סובבנו את הראש וראינו את שרי פותחת את הדלת במהירות. קליאו הסתכלה עלי במבט כועס והלכה עצבנית ויצאה מהחדר. אני נשארתי עם מבט עדין, כולי פגועה ממה שהיא אמרה והיה לי רצון לבכות.
שרי הביטה והתקרבה אלי, היא הייתה מולי ולא דברה רק הסתכלה על פרצופי. כאילו היא בוחנת לראות מה יש לי בפנים. לא ידעתי מה היא עומדת להגיד לי, ופתאום היא חייכה ואמרה
"אני עומדת להוציא את חברותיך מהאחוזה שלי, ולהשאיר אותך כאן"
הייתי המומה, חשבתי שהיא צוחקת בשביל לעודד אותי ולא לחשוב שאני לא יצליח בגלל מה שקליאו אמרה.
"אני חושבת שכדי שגם אני יעזוב" אמרתי בקול ילדותי והיא ענתה
"בסדר, אם זה מה שאת רוצה" וסמנה לי לצאת איתה מהחדר.
הלכתי איתה במסדרון וירדנו במדרגות אל אולם הכניסה ושם ראיתי את קליאו, אליס, וקייטי עומדות בשורה. זה היה ברור שזה הרגע לעזוב את המקום ולשכוח מהחלום להיות מכשפות.
עמדתי ליד קייטי, והרגשתי כאילו אנחנו חיילות שמחכות שהמפקדת תגיד לנו מה לעשות. שרי עמדה מולנו ועשתה פנים מתנצלות ועוד לפני שהיא התחילה לדבר קליאו אמרה
"שרי תודה על מה שעשית עד עכשיו" והלכה אל הדלת. אליס וקייטי הורידו את ראשן והלכו עם קליאו ויצאו החוצה, ואני נשארתי מול שרי.
שרי הסתכלה עלי וחכתה למה שאני יעשה. לא ידעתי עם מי ללכת, רציתי מאוד להישאר ולהגשים את חלום הילדות שלי אבל החברות הטובות שלי הולכות עכשיו, מי יודע אולי לא נפגש שוב..
שרי נתנה צעד קדימה ושאלה
"את בטוחה שאת לא רוצה להישאר איתי?"
חשבתי כמה רגעים ועניתי…