מורה למכשפות *פרק 2*

דפקנו בדלת של האחוזה מתרגשות מאוד. סופרות כל שנייה שעוברת ומחכות להיכנס, דמיינו שיהיה שם מכשפות, שיהיה אווירה טובה בלי שום לחץ. בזמן שאנחנו בעננים שמענו את הדלת נפתחת, הדלת נשמעה ישנה עם החריקות שלה, ומי שפתחה את הדלת הייתה בחורה צעירה לבושה בשמלה חומה כהה והשפתיים שלה היו עם אודם מושלם בצבע אדום שחור. היא הסתכלה עלינו ולא דברה אנחנו גם היינו אותו הדבר. היא נכנסה פנימה וסימנה לנו להיכנס. המקום היה ריק מאנשים, ויפה מאוד כל הרהיטים והתמונות והמושבים היו בסגנון ישן ומאוד עשיר.
"מדוע אתן כאן?" היא הסתובבה ושמה את הידיים על המותניים
"אנחנו מכשפות, באנו לכאן כדי ללמוד עם מכשפה זקנה" קליאו אמרה בהתרגשות
"מכשפות?" הבחורה אמרה בפלא
"אתם נראות יותר כמו אנשי המערות" היא אמרה בלי שום בושה להגיד את זה. הסתכלנו על אחת השנייה דקות ארוכות, ואליס שברה את השתיקה
"למה אין פה אף אחד?"
"כן, אמורה להיות כאן מישהי במקומך" קליאו אמרה אחריה
"אני המורה וזה האחוזה שלי" הבחורה אמרה
"קוראים לי שרה אתם יכולות לקרא לי שרי, עכשיו בואו אחרי." היא לא שאלה שום דבר רק עלתה במדרגות להראות לנו את החדרים ואת מה שנעשה. היא הייתה מוזרה, לא חשבנו שהיא תתנהג בצורה כזאת. הדבר הראשון שהיא נתנה לנו לעשות זה לעשות מקלחת וללבוש שמלות חדשות ולגזור את השיער הארוך שלנו, כדי שהוא יהיה קרה ומתאים אל הכובע הגדול של כל מכשפה.
"לפני שאנחנו מתחילות, תספרו לי איזה קסמים אתם יודעות" שרה אמרה בפנים מרוצות
"המ.. להוציא מכובע שפן.." אמרתי קצת רועדת, ושרה פתחה את עינייה בצורה מפחידה.
"הבנתי" שרה אמרה וישבה וסמנה לנו לשבת.
"נתחיל את הלימודים בשעה 00:00" שרה אמרה ופתחה את היומן שלה שמסביב הכריכה שלו היה עכבישים מתים מרוחים, כאילו הם עוגיות ששכחו אותם הרבה זמן בתנור והם נשרפו ונדבקו בדיוק אותו הדבר זה היה נראה. היא רשמה משהו ביומן, כנראה את השעה ואת המקום. לא הבנו את הכתיבה שלה הוא היה מאוד מגושם ומוזר.
אחרי שהיא סיימה לרשום 2 דפים, היא סגרה את היומן אמרה
"עכשיו שינה של 8 שעות, אתם צריכות כוח ללילה ארוך" ולקחה אותנו למסדרון.
המסדרון היה מבהיל, הקירות היו מקולפים, ונרות קטנות עשו אור ממש מעומעם שבקושי היה אפשר לראות את הדלתות, מעניין איך זה להיות במסדרון הזה בלילה.
נכנסנו לחדר והיא סגרה את הדלת.
"אני מרגישה שיהיה טוב איתה" קייטי אמרה ונשכבה על המיטה כמו נסיכה מפונקת. כולם היו שקטות ונכנסו למיטות. האור של החדר נכבה והיה שקט, מרוב שהיה שקט היה אפשר לשמוע נוצה נופלת. לא הצלחתי להירדם, המחשבות היו בראשי כל הזמן, גם פחדים, וגם מה שהיה ועוד מה שיהיה בימים הקרובים. שמעתי כל כמה דקות את השמיכה של קייטי זזה, הבנתי שגם היא לא מצליחה להירדם ואחרי כמה דקות ארוכות של אותו הדבר אני שומעת אותה מדברת אלי
"לונה" היא לחשה
"מה יש?"
"אני לא מצליחה להירדם, אני ממש מתרגשת"
"אני לא מתרגשת בכלל"
"אנחנו במקום חדש, יהיה משהו חדש"
"איך את יודעת שיהיה טוב?"
"אני מרגישה את זה"
אחרי שהיא אמרה את זה, לא עניתי. ושמעתי שהיא זזה לצד השני והתכוונה לישון.
הייתי עם עיניים פתוחות בחושך הזה, היה אפשר למשש את החושך. הרגשתי שאני עם עיניים עצומות אבל זה לא היה נכון מרוב החושך הגדול הזה.
השעות עברו להם ואני לא מצליחה להירדם, מה יהיה בלילה..? זה מרגיש שעוד מעט היא נכנסת…