מורדת-פרק 2

הבטתי לשמים והרגשתי כאילו הכוכבים החזירו לי מבט, מעניין אם ההורים שלי אי שם למעלה, תומכים בי, גאים בי.
"אני עוד אפעיל את המרד" חייכתי, "אני רק צריכה אנשים שיתמכו בי, שיצטרפו". הרגשתי כמו מטורפת, שטה לה באוקיינוסים, במקום ללמוד, להשכיל ולעבוד אני תקועה בשום מקום, מדברת לעצמי.
נאנחתי ונשכבתי על הסירה, "איך אשיג את הכסף להמשיך לחיות? בקצב הזה הממשלה תתפוס אותי במהירות".
היבשה לא הייתה רחוקה ממני, אולי כדאי שאנוח ואטגן את הדג שקניתי ,סליחה, שאותו נער קנה עבורי, לא אכלתי כבר במשך יומיים שלמים.
עגנתי את הסירה למזח והתהלכתי על החוף עם הדג בידי, מחפשת כמה ענפי עצים כדי שאוכל להבעיר אש.
"יש שם מישהו?" שמעתי קול.
משכתי את הברדס מעלה כך שלא יראו את שערי, כן זה היה די טיפשי לצבוע אותו להראות סימן של מרד ואז להסתיר אותו בברדס. אבל הי, אם לא אסתיר אותו כנראה גורלי יהיה כמו גורלם של שאר המורדים.
הוצאתי את הסכין ממעיל העור השחור שלי והנפתי אותו קדימה, "מי שלא תהיה אני ממש אבל ממש לא מפחדת".
אור מסנוור מעט כוון אליי, פנס.
"זה בסדר, לא אפגע בך" ראיתי נערה בלונדינית וצנומה מחייכת לעברי.
"מה את עושה כאן?" הסכין עדיין הונפה בידי.
"הבית שלי נמצא ממש קרוב וראיתי את הסירה שלך דרך החלון".
"וואו את בטח ממש משועממת שאת מסתכלת דרך החלון בשעה כזו" הרהרתי.
היא צחקה,"אני אוהבת להביט בים ובכוכבים" היה לה קול נעים ורך.
"טוב…אוכל להבעיר כאן מדורה לצלות איזה דג?" שאלתי.
"מה?" היא הביטה בי ללא הבנה.
אוי סתומה שכמותי, היא תלך לדווח עלי.
"לא כדאי לך לדווח עלי יש לי סכין ו-חבל שזה יעלה בחייך" אמרתי בארסיות.
היא חייכה חיוך לבבי, "זה בסדר, למה שלא תיכנסי אלי הביתה?"
"כן בטח כבר מחכים שם המרגלים של הממשלה שמחפשים אותי" נחרתי בבוז.
"לא הם לא"
"תוכיחי"
"מה המהומה?" ראיתי עוד מישהו מתקרב.
"זו נערה" היא הצביעה עלי
זיהיתי אותו, זה היה הנער שראיתי בשוק.
"איזה הפתעה נעימה" הוא חייך.
הורדתי את הסכין, "היי" אמרתי.
"אתה מכיר אותה?" שאלה הנערה.
"כן ראיתי אותה בשוק היא קנתה דגים".
"בדיוק עמדתי לבשל אותו" הושטתי להראות לו את הדג.
"הייתי בטוח שהייתה חבילה" הוא חייך חיוך קטן.
הוא ידע מה קרה לחבילה, הוא ראה אותי נותנת אותה לאותו ילד.
משכתי בכתפי, "תאבון בריא אין מה לומר".
הוא חייך חיוך עוד יותר רחב, "רוצה להיכנס אלינו?"
חייכתי, "בשמחה" התחלתי ללכת ואז עצרתי, "מה לגבי המצלמות?"
הנערה הביטה בו, "היא צודקת".
"אם כך אביא לה סיר גדול לבישול הדג, וציידה לדרך" חייך.
"בעלי אתה בחור כה נהדר" חייכה הנערה ונשקה לו.
"בעלי?" הבטתי באי הבנה מוחלטת.
"כן, התארסנו לפני חודש, החתונה בקרוב" היא צחקקה.
"מזל טוב לכם" חייכתי.
"החתונה היא חובה בגיל שמונה-עשר אצל הגברים, אצל הנשים זה שבע-עשרה" הנהן הנער.
"נכון, ואין מאושרת ממני" חייכה הנערה וחיבקה אותו.
הנערה הייתה יפיפייה, היה לה שיער גולש בלונדיני ועיניים כחולות עגולות וגדולות גוף יפה וצנום וחיוך זרחני.
אני הייתי די שונה, ואני לא מתכוונת לשיער הכחול, הייתי מחוץ לנורמה בכל דרך שהיא.
צבע העור שלי היה שזוף ולא לבן חיוור, הגוף שלי היה שרירי , הייתי נמוכה מידי (מתחת לנורמה של הממשלה) לא הייתי מטופחת כמו כל נערה שמשועבדת על ידי הממשלה.
ומסתבר גם שלמידות חזה יש נורמה, מידת החזייה הנורמטיבית היא C75 כל מידה מעל היא מחוץ לנורמה. אלוהים! אפשר לחשוב שהציצים שלי מסכנים את העולם.
כל מי שמחוץ לנורמה הקבועה נשלח ל 'תיקון' תהליך שבו הופכים אותו לבן אדם "נורמטיבי" ואם זה לא מצליח גוזרים עליו את גזר הדין הראוי ולאחר שהוא ממצה את גזר דינו נשלך למקום בו אינם שייכים אנשים "נורמטיביים".
הנער עזר לי להעמיס קצת ציוד ואוכל שיכולים לעזור לי בהמשך המסע, "אפשר לשאול משהו?" שאל.
"כן ברור" חייכתי, תהייה זהירה קייט.
"לאן את שטה בסירה הזו?"
"לאן שמיועדות פניי" עניתי.
"ועכשיו באמת"
"זו האמת כולה" הנהנתי.
הוא הרים גבה , "כולה?"
נאנחתי, "מה שאתה צריך לדעת, מה שאני יכולה לגלות…אתה יודע איך זה הולך"
"זה בסדר, גם אני נגד"
כמעט נפלתי אחורנית, "מה?"
הוא הביט בצדדיו ולחש בשקט, "גם אני נגד הממשל"
"וואו" הנהנתי , "אז למה אתה מקשיב להם ומסכים לתנאים המגוחכים שלהם?"
"כדי לחיות כמובן".
"זה מגוחך, זה לא חיים זה בדיחה אחת גדולה" הנפתי את ידי לצדדים.
"טוב לא כולם יכולים לקחת סירה ופשוט לשוט את יודעת".
"בטח שכן" אמרתי .
"לא ידעתי שמייצרים עדיין כאלה בכלל" הוא טפח על הסירה שלי.
"זה הדבר היחיד שנשאר לי מהורי" נאנחתי.
"מה קרה להם?"
הבטתי עליו, הוא יודע, כלומר הוא בטח ניחש נכון.
"הממשלה לקחה אותם" הנהנתי.
"אותי שידכו לאישה כשלא הייתי מוכן להתמסד בכלל" הנהן הנער.
צחקתי, "היי זה לא כל כך נורא, יצא לך במזל".
"אני ג'יימס" הוא חייך והושיט את ידו.
"אני קייט" הושטתי את ידי קדימה ומגע חמים עבר באותה השנייה שידינו נגעו.
"אהבתי את השיער" הוא אמר.
הסרתי את הברדס וחשפתי את שערי הכחול, "באמת? חשבתי שזה מעשה די טיפשי"
"זה מקסים לדעתי, חוץ מיזה למרוד נגד הממשלה די בגלוי זה גם מעשה די טיפשי"
"זה לא שיש לי ברירה, הם היו שולחים אותי למות שם" הבטתי לכיוון הים והגלים שמכים בחול הרך.
ניצוץ עבר בעיניו, "אני מצטרף" אמר.
"מה? אתה-אתה לא יכול פשוט-"
"למה לא?" הוא נכנס לסירה והעלה את העוגן.
"אישתך ו-היא תדווח" אמרתי בבהלה.
הוא עצם את עיניו והניע את הראש מצד לצד בחיוך, "סמכי עלי היא לא"
"ב-בסדר" ניסיתי להישמע אמיצה.
"אם כך ברוך הבא למורדים" חייכתי.
"המורדים? צליל נחמד" הוא חייך.
"איך אתה יכול לעזוב את חייך ולהצטרף למסע מסוכן שכזה להסיט אנשים נגד הממשלה?" הייתי המומה שזה קרה כך.
הוא הביט בי הרבה זמן, "שכנעת אותי".
"וואו לא ידעתי שזה כל כך קל" חייכתי חיוך ניצחון.
הוא צחק והגומה שלו נחשפה, "טוב, צריך שמישהו יפיל אותה כבר"
"את הממשלה?" שאלתי.
"אלא מה?"
משכתי בכתפיי, "אשתך בטח תתאבד"
"לא היא לא" הוא עקם את פיו.
התחלנו להתרחק מהחוף, "אז ג'יימס" התיישבתי.
"כן?"
"רוצה להכין לנו ארוחת ערב? אני גוועת"
"לא צריך לרדת לחוף בשביל זה?" הוא נראה מבולבל.
"אתה צוחק? עם כל הציוד מסע הזה אפשר להכין ארוחת מלכים" נשענתי אחורנית והבטתי בשמיים, סוף סוף הכל מתחיל לפעול כמו שצריך.