מורדת בגלגלים-פרק 43

כשסיפרתי לוויל על השיחה עם אבא שלי, ראיתי שהוא נאבק בדחף לצחוק.
"מה מצחיק אותך כל כך?"
"אם אני הייתי במקומו, אני דוחף את הטלפון ליד של מישהו אחר ובורח משם."
"אני לא כזו מפחידה." הוא לא יכול להיות רציני?
"כשאת כועסת על מי שמולך את באמת לא כזו מפחידה." הוא אמר בשעשוע.
"למה אני לא מפחידה כשרואים אותי?"
"כי האף שלך מתקמט בצורה ממש חמודה."
נשארתי חסרת מילים, מה יכולתי להגיד?
וויל צחק עליי כשמיהרתי למשש את אפי. "היית צריכה לראות את אימא שלי." הוא אמר, פניו שנפלו הבהירו לי שהמשפט נפלט לו בלהט הרגע. בלעתי את רוקי והסטתי ממנו את מבטי. וויל כחכח בגרונו והמשיך בדבריו, אבל קולו המחייך הוחלף בקול רועד מעט. "האוזניים שלה היו מאדימות כשכעסה."
הרצתי במוחי זכרונות בהם אימא כעסה עליי או על אחרים. "מעולם לא לא חשבתי על תנועות של אנשים כשהם כועסים."
"תנסי פעם, רוב האנשים לא מודעים למה שהם עושים בזמן כעס."
"איך אתה רואה דברים כאלה?" בחנתי את וויל מכף רגל על ראש, אך לא הצלחתי לשים את האצבע על שום תזוזה. וויל הביט בי במבט מופתע, יכולתי לשמוע את הקול בראשו 'איך היא לא רואה את הדברים האלה?' אבל הוא רק אמר "לא יודע, אני פשוט רואה אותם."
*
"ריילי, זה רעיון רע." אחרי הלימודים חיכתה לי שיחה שלא נענתה מאימא. "זה רעיון ממש רע. זה רעיון גרוע." לפני שהספקתי לענות 'הלו' היא התפרצה.
"אימא, אני אהיה בפארק, לא בסמטה חשוכה." בין אחיזה בקביים לדיבור בטלפון ניסיתי להכין לעצמי תה. זו לא משימה פשוטה.
"את בטוחה שאת רוצה – מה זה היה ריילי?" הספל נפל מידי ופגע ברצפת המטבח.
"אני מקווה שהספפל הירוק לא היה האהוב עלייך." חיפשתי מגבת שאוכל לנקות בעזרתה את הכתם שהתפשט. "אבל אני לא בטוחה בכלום, אימא."
"אז תישארי בבית!"
"אני יודעת שאת חושבת שהוא השטן," שמעתי נשיפת הסכמה. "אבל הוא אבא שלי."
"אם תיפגשי איתו, זה יפר את הסכם הגירושים."
"הוא הפר אותו קודם!"
"את בטוחה שאת רוצה להיפגש איתו?"
"כן. ואם ארגיש לא בנוח, אלך משם."
"אז בסדר מותק. אני סומכת עלייך."
"תודה אימא."