Arava_lavi
בבקשה תגיבו‎:'(‎ אני לא אחת שרודפת תגובות, אבל אני ממש אשמח לדעת מה חושבים על הסיפור שלי^^

מורדת בגלגלים-פרק 40

Arava_lavi 15/11/2015 697 צפיות 4 תגובות
בבקשה תגיבו‎:'(‎ אני לא אחת שרודפת תגובות, אבל אני ממש אשמח לדעת מה חושבים על הסיפור שלי^^

שלוש דקות אחרי שש. צלצול בדלת הבית.אימא דופקת על דלת החדר שלי, מזרזת וממהרת לפתוח לאורחים. כשאני יוצאת מהחדר אני רואה את משפחת אוונס בפתח הבית, כל החמישה. וויל היה לבוש בסוודר גדול, כמו בדרך כלל, אביו היה במדים, היה נדמה לי שנוספה עוד דרגה על חזהו. אשלי לבשה את אותה שמלה אדומה מהערב הקודם בו פגשתי אותה.
שתיקה מביכה עמדה באוויר, ואז אמרה אימא "שבו, שהו. אתם בטח רעבים." אני ערכתי את השולחן חצי שעה קודם. שלוש צלחות בצידו האחד, וארבע באחר. וויל, אימא ואני בצד החיצוני, ג'יימס, אשלי והבנים בפנימי.
"היית צריכה לחשוב על פזור, זה יותר מתאים לך." וויל לחש לי כשישבנו.
"ראית אותי פעם אחת בפזור, אל תתלהב." אמרתי לו בחיוך.
והוא ענה "רק אומר."
אשלי, שהתיישבה מולי, הביטה בנו בכעס.
אימא הגישה את האוכל לשולחן והתיישבה לידי. "ריילי סיפרה לי שעברתם לעיר רק בתחילת השנה."
"מאסנו בחיי הכפר." אמר אביו של וויל, אוחז בידה של אשלי.
"אשלי מאסה בהם." אמר לי וויל בשקט. לא יכולתי לטעות בדעתו על המפגש המאופק הוא שנא כל רגע.
יש אנשים מאופקים, שיודעים לשמור את דעותיהם לעצמם. שקטים, מנומסים. אני מעריצה אותם. אני לא כזו. "אשלי," עטיתי חיון מתחנחן. "למה את לא אוכלת מהעוף?"
אימא מרפקה אותי באזהרה, וויל בצידי השני תפס את ידי מתחת לשולחן.
אשלי הרימה אליי את מבטה אך בלי לומר מילה היא לקחה חלק עוף לצלחתה.
אימא נשמה עמוק משמאלי. "ריילי, בואי רגע למטבח." היא קצה במהירות ממקומה. הלכתי בעזרת הקביים אחריה. אימא עמדה בצידו הפנימי של המטבח, מקום בו לא יכלו לראות או לשמוע אותה מהשולחן. ידיה היו על מותניה ואכזבה הייתה על פניה.
"מותק, אני מבינה שאת לא מחבבת את אשלי. אבל אני מבקשת שתתאפקי."
לא הייתה לי תשובה. בתור נערה נכה לא הסכמתי שירחמו עליי או יעזרו לי. אבל על מה שגרמה לי אשלי להרגיש, שאני נחותה יותר בגלל שאני פחות זקופה, מעולם לא חשבתי.
"כשאת מרגישה צורך לפרוק, את תמיד יכולה לבוא אליי. גם אם אני בצילומים, תבואי לסט."
אני לא 'לא מחבבת' את אשלי. אני שונאת אותה.
"בסדר, ריילי? בשבילי?" ידיה של אימא לא זזו ממקומן, אך האכזבה בפניה הפכה לבקשה.
"אני אנסה להשתדל."
"ריילי"
"אני אזהר במה שאני אומרת." רטנתי. אימא חיבקה אותי ולאחר מכן חזרנו לשולחן.
"אם את רוצה שנסתלק," אמר וויל "אני יכול לבעוט בלוגן. חצי דקה ולא יהיה מאיתנו זכר." הוא קרץ לי.
אני בהחלט אשקול את ההצעה הזאת בחיוב.


תגובות (4)

הסיפור הזה מדהים. הצטרפתי עכשיו לאתר רק כדי להגיב לך, לומר עד כמה אני מעריכה את הכתיבה שלך. אני חושבת שריילי מוצגת כאן באופן מדוייק כל כך, והכי אני אוהבת שהיא לא חושבת על עצמה כמסכנה.
אחד הסיפורים האהובים עליי ביותר :)

16/11/2015 17:44

    ואוו.
    אז אני אתוודה. כשרציתי שיגיבו לי ציפיתי למשהו כמו 'נחמד' או 'יפה'. אבל כשנכנסתי למייל שהודיע לי שקיבלתי תגובה על הסיפור שלי וקראתי את התגובה שלך, לא הצלחתי להוריד את החיוך מהפנים שלי!
    ממש כיף לשמוע שאוהבים את הסיפור שלי. ואת הסיפור הספציפי הזה^^
    אז תודה!

    17/11/2015 18:01

לא קראתי את הפרקים, אבל אני חייבת לציין שהכתיבה טובה, ואני רואה בה פוטנציאל. אם תמשיכי כך, תעמיקי בכתיבה ותשפרי אותה, אני חושבת שתחכה לך הצלחה רבה.
בהצלחה בהמשך הסיפור! דירגתי 5 כדי לדרבן אותך ( :

17/11/2015 18:12

    תודה! בהחלט דורבנתי:)

    17/11/2015 18:22
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך