מורדת בגלגלים-פרק 3

יש לנו ריצה עכשיו.
"את באה?" וויל הביט בי ממרומי המטר שמונים.
"אתה צוחק, נכון?"
"לא. לא ממש." ובלי לשאול אותי, הוא דחף את הכיסא שלי אל מחוץ לכיתה.
"זו שיטת התעללות חדשה?" רטנתי לעברו.
"מה?" עיניו נפערו בתמיהה.
"לעשות לי ייסורי מצפון בכך שאראה את כולם רצים ואני לא יכולה?"
"זה נשמע אישי."
"אתה ממש חדש פה."
ריילי, באמת מתכוונת לשפוך פה את הלב שלך? אולי כבר תספרי לו על התאונה. ואבא שלך!
"שלושה שבועות אני כאן."
"אתה אכן חדש."
"כן, אבל מה איתך? זה עוד סוד אפל של משפחת שפרד?"
"עוד? שמעת כבר על אחד?"
"לא הסברת לי על התאונה."
"איך אתה יודע שזו הייתה תאונה?"
"עכשיו אני יודע."
"בוגר מאוד"
"תבואי כל יום." הוא אמר בחיוך מרוצה
אני לא יכולה לספר לו הכל, אבל אני מניחה שלספר על הריצה זה לא כל כך נורא.
"אני הייתי אצנית," אמרתי וסובבתי את ראשי לראות את הבעת פניו. "לפני מה שקרה"
"זכית בתחרויות?"
"אולי."
"אז זה אומר שכן."
"אמרתי אולי."
"אני יודע."
הוא ממש מעצבן. גלגלתי עיניים, ואת עצמי לכיוון המאמנת.
"ריילי, את לא תוכלי להשתתף בשיעורים." אמרה המאמנת.
"מה אני אעשה?"
" היום תארח לך לחברה מיה. מיה קרל!" היא קראה לנערה גבוהה ובהירה.
מכל הכיתה, דווקא מיה. מיה קרל הייתה החברה הכי טובה שלי עד לתאונה. מאז לא דיברנו.
"כן, המאמנת?" לפי הקפצוצים שלה היה נדמה שהיא מצפה שהמאמנת תגיד לה שהיא המובילה החדשה, התפקיד של האצנית המהירה ביותר. התפקיד שהיה שלי.
"השיעור את תהיי כאן עם ריילי." אמרה לה המאמנת. החיוך שהתנוסס על פניה של מיה נעלם ברגע אחד.
"למה דווקא אני?" היא בהחלט לא הייתה מרוצה מזה.
"כי בך בחרתי."
אבל מיה לא הסכימה עם הטיעון הזה. "את לא יכולה להוציא אותי, אני המובילה!"
"ומי קבע שאת המובילה החדשה?" המאמנת התרגזה.
"אני הייתי מספר שתיים, וריילי נפצעה. אז אני המובילה, ג'יליאן!"
"המאמנת שנל בשבילך!" המאמנת לא חיכתה לתגובה של מיה. היא השאירה את מיה איתי והלכה לשאר הכיתה. מיה נשפה בכעס והתיישבה על הספסל בהפגנתיות.
"אז, אנחנו תקועות אחת עם השניה." אמרתי לה וניסיתי לעטות על פניו חיוך משועשע. אבל מיה רק גלגלה עיניים.
במשך כמה דקות לא דיברנו, ואז מיה הטילה פצצה.
"מה את חושבת על החדש?"