מורדת בגלגלים-פרק 28

"אימא, תוכלו להוריד בבית של וויל?"
היינו בדרך חזרה הביתה ממכון הפיזותרפיה, ואני מתביישת להגיד שכמעט שכחתי מהחלטתי להגיע לביתו של וויל בשש.
"החבר שלך? כמובן!"
"הוא לא החבר שלי."
"תכווני אותי." אמר לי ג'ון בחיוך שראיתי במראה האחורית.
"תפנה כאן ימינה." נשענתי קדימה לכיוונו.
"הם גרים בבית של סטון." ציינה אימא כשאמרתי לג'ון לעצור מול הבית אליו כיוון אותי וויל.
"את צריכה עזרה?" היא שאלה אותי כשעצרתי את כיסא הגלגלים כשלפניי הייתה מדרגה בפתח הבית.
"אני בסדר." עניתי בכעס.
"תהני מותק." אני אשתדל.
"ביי אימא."
"תתקשרי אם תצטרכי משהי."
"ביי אימא!"
"ביי מותק." דלת הרכב נסגרה והלימוזינה התרחקה משם.
בחנתי את המדרגה והמרחק שלה מהדלת, והגעתי למסקנה שלא אצליח לעלות עליה לבד. הדלקתי את מסך הטלפון שלי וחייגתי 3, לוויל. "וויל, אני צריכה עזרה."
"מה קרה?"
"יש לך מדרגה מול דלת הבית."
וויל לא ענה, מבעד לטלפון שמעתי צעדים וכמה רגעים לאחר מכן נפתחה הדלת.
"אז באת בסוף." הוא אמר כשעזר לי לעלות את המדרגה, ושמץ אכזבה נשמע בקולו.
"אני יכולה ללכת." הסתובבתי אליו כשסגר את הדלת.
גופו של וויל הקשיח והוא ענה במהירות "לא, לא."
קול נעלי עקב זריזות הדהד ברחבי הבית. "פטריק, תוציא את העוף מהתנור!"
הבזק אדום עבר לידי. התגלגלתי אחרי וויל למטבח, הוא לקח מגבת משובצת והוציא את העוף כפי שביקשה ממנו האישה עם נעלי העקב הרועשות.
"תניח אותו על השולחן!" נשמעה עוד צעקה. וויל גלגל את עיניו ולקח את התבנית לחדר האוכל שהיה צמוד למטבח, ואני הייתי אחריו.
"מי זאת הידידה שלך?" שמעתי שוב את נקישות העקבים, והאישה נכנסה לחדר האוכל. כשראתה אותי, ואת כיסא הגלגלים, היא עצרה במקומה, עיקמה את אפה ואז העלתה חיוך חסר סבלנות על פיה. "רובי! לוגן! בואו לאכול!" היא קראה.
"אשלי," וויל התעלם מחיוכה הקר. "זו ריילי שפרד. ריילי-אשלי."
"שלום." אשלי הושיטה יד ואני לחצתי אותה. "בנים!" היא קראה שנית. "רדו לכאן תכך ומיד!"
"איפה אבא?" שאל אותה וויל והיא ענתה "הוא יגיע עוד כמה דקות."
כשאחיו החורגים של וויל הגיעו לחדר והתיישבו בכיסאות המוגבהים שלהם, הבחנתי בבעיה – השולחן היה גבוה מידי. אני לא אוכל לשבת בכיסא הגלגלים לידו.
"פטריק, שב בקצה השולחן, שתוכל לשבת ליד הידידה שלך." אמרה אשלי.
לא להגיב, ריילי. אמרתי לעצמי. וויל סיפר לך עליה, זה לא צריך להפתיע אותך. אבל היא לא חשבה אפילו להסיט ממני מבט!
בחרתי כיסא בצידו השני של השולחן, מול אשלי, ובעזרת השולחן התרוממתי מכיסא הגלגלים.
כוס זכוכית שהחזיקה אשלי נפלה וידה והתנפצה כשפגעה הרצפה.