מורדת בגלגלים-פרק 25

עד סוף היום וויל לא דיבר הרבה, לפי הקמטים במצחו הסקתי שהיה שקוע במחשבות.
שעה אחרי שחזרתי מהלימודים גיליתי על מה חשב כל היום. בדיוק סיפרתי לאימא על הקדימונים כשנשמעו דפיקות בדלת.
"ריילי, חבר שלך כאן." אמרה לי כשפתחה את הדלת.
"הוא לא חבר שלי." רטנתי ופניתי לוויל. הוא לבש בגדי ריצה.
"אתה רוצה לשתות?" שאלתי אותו.
וויל גיחך ואמר "ברברה, את באה איתי."
הבטתי בו, ואז על הרגליים שלי, וחזרתי להביט בו. "מה?"
"את באה לרוץ איתי." הוא אמר זאת כאילו זה ברור מאליו, כאילו אנחנו עושים את זה כל יום."
"איך בדיוק אני ארוץ?"
"את כבר תראי. אז את באה?" הוא פינה לי את הדרך החוצה.
שלחתי מבטי לרחוב מבעד לדלת. זה היה יום מעונן, אבל לא היה קר.
בסוף קראתי לכיוון הסלון "אימא, אני יוצאת."
"לאן מותק?" היא קראה חזרה.
"לריצה." עניתי וחייכתי לוויל.
"אל תחזרי מאוחר." היא אמרה וקרצה לי. גלגלתי עיניי בחיוך ויצאתי עם וויל מהבית.
"מה המסלול שלך?" שאלתי את וויל כשעמדנו בקצה שביל הגישה לבית שלי.
"את כבר מכירה אותו." הוא פנה ימינה.
אני התגלגלתי אחריו וכשהגענו למעבר חצייה שהיה לי מוכר, הבנתי את כוונתו. "אתה יודע את המסלול שלי."
"דיברתי עם מיה." הוא לא הרחיב.
אני ומיה היינו רצות ביחד. כל יום – שבעה קילומטרים. אבל איך הוא ידע את זה?
"אמרת לי פעם שאת ומיה התאמנתן ביחד." ענה וויל לשאלה שלא שאלתי. "בשיעור פיזיקה שאלתי אותה על זה. היא דיברה הרבה, אבל גם פירטה לי את המסלול שלכן." מתי אמרתי לו את זה?
בקילומטר הבא לא דיברנו, וויל רץ ריצה קלה ואני ניסיתי לעמוד בקצב שלו. כשהגענו לפארק וויל עצר את ריצתו והציע שנעצור שם.
"התעייפת?" שאלתי אותו בצחוק כשהסדיר את נשמתו.
"אני מעדיף ריצות קלות." הוא אמר והוביל אותי לעץ גדול בפינת הפארק.
"יש סיפור מאחורי זה?" הרי מאחורי כל דבר בבחור הזה יש סיפור.
"את לא האצנית היחידה ביננו." הוא נשכב על הדשא מתחת לעץ.
"היית אצן?" הפעמים היחידות שראיתי בלי הסוודרים שלו היו בשיעורי ספורט, כשלבש חולצה ארוכה.
"הייתי? את מזלזלת בי ברברה."
"טוב, אני סיפרתי לך שני סיפורים," הרגשתי חיוך מתגנב לפי. "אתה חייב לי אחד."
"זה לא משהו מיוחד," הוא משך בכתפיו. "אין לי גביעים או מדליות, אבל בשהץנים האחרונות הייתי תמיד מקום ראשון בריצת 100 מטרים."
"אתה רציני?" נזכרתי שוב בבחור שאיחר ביום הראשון ללימודים, הוא לבש סוודר רחב ועל צווארו נתלו אוזניות שהוריד מאוזניו רגע לפני כן. הבחור הזה היה אצן?
אבל בעצם, הבחור הזה היה בפנימיה צבאית.
"פעם שיקרתי לך?"