מורדת בגלגלים- פרק 21

"בסדר אימא. אני הולכת עכשיו למזכירות להגיש את הטופס."
"אבל מהר ריילי. זו אולי ההזדמנות האחרונה שלך."
"אימא, אני כבר במסדרון ההנהלה."
"טוב מותק. ביי מותק."
"ביי אימא."
בסדר, אז שכחתי במשך יומיים להגיד את הטופס הזה. אבל אימא הזכירה לי היום לפחות שלוש פעמים להגיש אותו. למה היא צריכה גם להתקשר אליי?
המזכירות בקצה המסדרון, בדרך עברתי ליד חדר המורים שהיה ריק, וחדר המנהלת שבו היא ישבה עם אישה שלא הכרתי ו-
"גברת אוונס, תודה שיכולת להגיע היום. אני מתנצלת על אי הנעימות."
"אני תמיד פנויה לחייו של פטריק."
אימא של וויל עשבה בחדר המנהלת והוא לצידה. לא ראיתי את פניו, אבל כתפיו המתוחות הסגירו את עצבנותו.
"אפשר לעזור לך?" המזכירה תפסה אותי מציצה.
התעשתתי במהירות והגשתי לה את הטופס החתום. היא הביטה בי בבלבול, הרכיבה את משקפיה, פזלה לכיוון כיסא הגלגלים ושאלה "את בטוחה שתוכלי להשתתף בתחרות? אולי כדאי שתחכי לשנה הבאה."
דלת חדר המנהלת נפתחה ונשמעה צעקה מתוך החדר. "פטריק אוונס, חזור לכאן תכף ומיד!" וויל לא נכנס לחדר אלא התחיל לרוץ.
"כן. אני אשתתף השנה." עניתי למזכירה בהיסח דעת ופניתי לכיוון אליו רץ וויל. הגיע הזמן לפתוח כמה פצעים ישנים.
למצוא את וויל לא הייתה משימה פשוטה. כבר בחודש השני ללימודים הוא הכיר כל חור בתיכון. לא היה תלמיד או מורה שהכיר את המקום יותר טוב ממנו.
כיסא הגלגלים לא הועיל כמובן.
בסוף מצאתי אותו על אחד העצים הגבוהים מאחורי המבנה המרכזי. הוא ישב גבוה בין הענפים ואוזניות היו תחובות באוזניו.
"וויל!" קראתי לו, אבל הוא לא שמע אותי. גם בפעם השנייה והשלישית הוא לא ענה והייתי צריכה לזרוק לעברו כמה אבנים כדי שיבחין בי.
"רד משם!" צעקתי כשהוריד את האוזניות.
הוא חייך אליי בשובבות וקפץ לקרקע.
"איך אני יכול לעזור לך?" שאל בזמן שהוריד עלים ממכנסיו.
"אתה לא יכול לעבוד עליי עם החיוך הזה, ראיתי את אימא שלך." אמרתי לו. החיוך נמחר מפניו ברגע. כמעט ריחמתי עליו.
"אני לא רוצה לדבר על זה." הוא התחיל ללכת משם אבל חסמתי את דרכו. "ריילי, תני לי לעבור."
"אני אעשה איתך עסקה." זזתי מהדרך. והוא, כפי שציפיתי, נשאר במקומו. "אני אספר לך איך הגעתי למצב הזה," המשכתי ווויל הביט לרגע ברגליים שלי. "ואתה תסביר לי על הבעיות עם אימא שלך."