מורדת בגלגלים- פרק 15
"איך היה בלימודים ריילי?"
"בסדר." אימא מעולם לא פספסה את השאלה הזאת. כל יום. גם אם התקשרה אליי מסט בניו יורק וגם באמצע הלילה. כבר שלוש שנים שהיא קיבלה את אותה תשובה, אבל היא אף פעם לא ביקשה ממני שארחיב, כאילו אותה מילה מילה קטנה, אותן ארבע אותיות, סיפרו לה הכל.
בחדר שלי חשבתי על מה שאמר וויל. מי הפיץ את השמועה הזאת? מי היה באותו יום בבית החולים?
כולם חושבים שאני יכולה ללכת, ואני אגרום לעצמי ללכת. אני אאמת את השמועה.
התגלגלתי לשידה, הנחתי בקצה את ידיי וניסיתי להתרומם. השרירים בזרועות שלי כאבו והאדימו, אבל לא הרשיתי לעצמי להפסיק.
צעדיה של אימא הדהדו במסדרון. "ריילי, דיברתי עם המורה שלך והיא אמרה לי ש-.. ריילי!"
היא הייתה בפתח החדר. עזבתי את השידה וגלגלתי את עצמי למיטה. אימא התיישבה לצידי. "המורה שלך אמרה לי," היא המשיכה. "שמסתובבות שמועות בתיכון שאת הולכת."
"אולי, לא נורא. זה יעבור." פטרתי אותה.
"ריילי, אם זה קורה שוב אני רוצה שמיד תגידי לי." אימא הביטה בי במבט רב משמעות.
"בסדר."
"מבטיחה?"
"מבטיחה." אימא נשקה למצחי ויצאה מהחדר.
***
כבר אמתע ינואר. עוד מעט נגמרת חצי שנת לימודים.הלחצים מתגברים. כבר אירגנו לנו שיחת הכנה לקולג', שנתיים לפני!
אבל אני לא זוכרת מילה מאותה שיחה, וויל רטן בכל אותו הזמן שהוא יילך לצבא.
הוא התקדם מאוד מאז תחילת הלימודים. מהמאחר האלמוני עם הסוודרים הגדולים וויל הפך לאחד שבנות מרכלות עליו בשירותי הבנות בהפסקות. כבר שמעתי כי וידויים מבנות שהן מאוהבות בו.
אני, לעומתו, רק התדרדרתי. בשנים קודמות הייתי מעורבת בכל דבר. ידעתי על כל מה שקרה בתיכון. אבל אחרי התאונה ניתקתי את כל הקשרים. היחיד שהסתובבתי איתו היה וויל.
היום, בזמן ארוחת הצהריים, ניגשו כמה בנות למקום בו ישבנו וויל ואני והתיישבו משני צדדיו של וויל. "אז, וויל," אמרה הבלונדינית שישבה לידו, היא החזיקה את ידו בידה ושיחקה בה. "שמעתי שאתה מרים משקולות." היא משכה את המילה 'משקולות' והוא משך ממנה את ידה.
הבלונדינית עיקמה את אפה ואז חזרה לחייך.
"אולי תוכל להראות לי פעם את השרירים שלך."
"אני לא חושב." וויל קם במהירות "אולי כשתעזרי לי במתמטיקה."
וויל ידע איפה לפגוע. הבלונדינית היא קארין קולינס. היא הייתה האדם החייכן שתמיד יעזור לך, אלא אם זה קשור למתמטיקה.
"חכה לי." אמרתי לו ולקחתי את המגש שלי מהשולחן.
"מה הסיפור שלך?" שאל אותי וויל, כמעט בגועל.
"קארין היא.. קארין." לא היו לי מילים.
הייתה לי הכרות עמוקה עם קארין. עמוקה בעומק של תשע וחצי שנים. מהראשון בספטבר בכיתה א'. עד החטיבה רבנו והשלמנו עשרות פעמים, התנדנדנו מאויבות מושבעות לחברות הכי טוב. בחטיבה מיה הגיעה והפכנו לשלישיה. עד לתאונה, שכמו את כל שאר הקשרים, גם את האחד הזה ניתקתי.
אבל זה לא הפריע לי, וגם לא להן. למה להחליף סוס מנצח?
תגובות (1)
אוקיי הבנתי מה שינית