מוצא אחרון- פרק 2

דילן וקריסטין הבטיחו לי בהלוויה של כריס שנישאר ביחד, שנשמור על קשר אבל עכשיו נותרנו רק אני ודילן. מתפללת בפנים שאם מישהו מאיתנו ימות זאת תהיה אני, כי לדילן מגיע לחיות, מגיע לו להיות שמח הוא התאמץ כל כך הרבה מגיע לו לזכות לטוב. לנשום עמוק, רק לא לשכוח לנשום עמוק. זה אחד מהדברים שמונעים ממני לפרוץ בצעקות, ובשיגעונות. אני מרגישה את ידי מתחממת מהמגע של דילן, הוא לצידי וזה כמו קסם. אני מקווה שאנחנו נשרוד בפריז, החיים שלנו הולכים להשתנות מקצה לקצה ולא נוכל לעשות שום דבר בנוגע לזה, אני מקווה שהאהבה שלו כלפיי בחיים לא תפסיק כי אם היא כן אין סיכוי, שאוכל להמשיך לחיות. יצאנו מן המכונית, לא ידעתי שנטוס במטוס פרטי. ראיתי את הורי רצתי לאימי ונתתי לה חיבוק הייתי צריכה את החיבוק שלה כל כך, היה בו משהו כל כך מנחם. אני מסתכלת על האספלט בידיעה שזאת הנקודה האחרונה, הפעם האחרונה שאני אהיה כאן ואני משאירה מאחורי הכול, את הבית שלי, את החברים שלי, את ג'וש והכי חשוב את הנפש של קריסטין. זה אוכל אותי מבפנים שלא הייתי בהלוויה שלה, לא שמרתי עליה הייתי צריכה לשמור עליה. למה נתתי לה לעזוב? הייתי צריכה להכריח אותה להישאר. עלינו על המטוס, הורי קראו לי לשבת מולם וכך גם דילן. "מלאני, כמו שאמרנו אנחנו עוברים לגור בצרפת והולכות להיות לכם זהויות חדשות" אמר אבי, "ניסינו לחשוב על שם שלא יהיה לך קשה לקבל, מהיום את עונה לשם אליסון גרין, את ודילן תלמדו בבית ספר אמריקאי שנמצא בתוך צרפת אתם תצטרכו להיטמע בתוך החברה אך לא לבלוט זה יכול למשוך אש" אמרה אימי. "את גם צריכה סיפור רקע, המשפחה שלך, אנחנו. עובדים ברחבי אירופה וכל כמה שנים גרים בארץ אחרת באירופה והפעם זה צרפת" אמר אבי. מנסה לעקל שאני צריכה לחיות בתור מישהי אחרת, למרות שעמוק בפנים אני לא יודעת מי אני בעצמי. הסתובבתי אל דילן, "נו איזה שם הביאו לך?" שאלתי. "לוק מרשל, אני והמשפחה שלי עברנו לכאן בגלל התפקיד החדש של אבא שלי" אמר, "שלום לוק, אני אליסון גרין" אמרתי וצחקתי, "איך זה שהשם שלך נשמע יותר טוב" אמר, "מה? לוק מרשל זה שם ממש מוצלח לעומת אליסון גרין, אליסון זה שם אמריקאי כל כך טיפוסי" אמרתי, "אבל את מיוחדת" אמר דילן. "גם אתה" אמרתי לדילן ונשקתי על שפתיו. "אתה חושב שנשרוד את זה? שנשרוד את פריז?" אמרתי, "אני מקווה, ואני מבטיח לך שאני יעשה הכול כדי שנשרוד. בכל מקרה אני בעיר האהבה עם מי שאני הכי אוהב בעולם" אמר דילן, מילים רכות אך משתקות. הם חודרות לתוך וגורמות לי לרעידות וצמרמורות בבסיס עמוד השדרה מסיבה כלשהי זה מרגיש כל כך נעים. הזרועות האלה אני כל כך בטוחה בהם הם המגן הכי טוב שאוכל לבקש כי דילן, יעשה הכול למעני. הלכנו לשבת וצפינו בסרט, בשלב כלשהו נרדמתי וקברתי את הראש שלי בחזה של דילן. יכולתי לשמוע את ליבו פועם בחוזקה, אני רוצה אותו לצידי לנצח הוא מקסים, הוא הכול, כל מה שצריך, הוא יום ולילה, הוא אוויר לנשימה, הוא קיץ חורף אביב וסתיו, הוא פשוט מושלם. ההרגשה הזאת שאני לצידו לא נעלמת אף פעם מעין תחושת ביטחון, שהכול אפשרי שאני איתו, כאילו הכול בסדר. הרגשה של צמרמורות של חמימות בבית החזה. של אהבה, של אושר. ראשי שוקע עמוק לתוך חלומותיי, אני ודילן יד ביד רצים, מחויכים כאילו השארנו את כל הדאגות מאחור. כאילו הכול ולא נותרו דברים שיפריעו שם הכול מושלם, רצים לעבר שדה מלא פרחים ודשא מלא ירוק, נופלים ברכות מביטה לתוך עיניו. עיני השקיעה המוכרות אליהן אני מתמגנטת ללא שליטה, שוקעת בתוכן ללא אפשרות לצאת, מוקסמת ומהופנטת על ידיהן. אני רואה את עצמי מאושרת בתוך העיניים האלו אני רואה רכות, ואהבה. הוא מביט בי ואני מרגישה כאילו אני בבית, כאילו מצאתי את מה שחיפשתי, המבט הזה גורם לי להרגיש שלמה שום דבר לא חסר. ומילותיו כה רכות, אמיתיות וחמות. חודרות לבפנים עמוק לתוך הלב. "תמיד שאלתי את עצמי מה זאת אהבה? ואז פגשתי אותך, את לימדת אותי לאהוב ולכאוב, לימדתי אותי איך זה להיות נאהב, הפעלת אצלי רגשות חדשים. גרמת לי להרגיש דברים שלא ידעתי שאני יכול להרגיש אני מוקסם ממך בכל כך הרבה דרכים, ואין מספיק מילים שיכולות לספר עד כמה אני אוהב אותך עד כמה אני צריך אותך, עד כמה האהבה שלך חשובה לי" אמר זה היה כאילו הוא אומר אותם ברגעים אלו. נכון זה רק חלום אך ידעתי שזה בדיוק מה שהוא מרגיש בפנים, כי הוא הראה זאת כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה דרכים. אהבה, הוא לומד אותי הכול בקשר למושג הזה. פקחתי את עיני והיה מולי הדבר הכי יפה בעולם, דילן כאשר הוא יושן. הוא נראה כול כך שלו, כאילו שום דבר לא מאיים עליו והחיים שלו מתקיימים ללא אפילו דאגה אחת. חבל שיש יותר מידי דאגות. דילן פקח את עיניו וחייכתי, "בוקר טוב ישנוני" אמרתי, "בוקר טוב, יפתי" אמר דילן ונשק לי על הלחי.