מוצא אחרון- פרק 1 (המשך לאחרי המוות)

כל העולם שלי התרסק במאית שנייה אחת, האוויר בריאות נגמר. הדם שלי הפסיק לזרום והשאר במקומו. מרגישה כל כך קפואה, איך זה קרה? היא מתה! אני לא אוכל לחיות עם המוות שלה, הוא קרה באשמתי. הייתי צריכה לרצוח אותו, אבל עכשיו אני כבר לא יכולה. אני מרגישה את הגוף שלי מתפורר לאיטו, הלוואי וליבי יכל להפסיק לפעום, זה היה מקל עלי אני לא יכולה יותר. הנפש שלי מתענה, היא מנסה לברוח מן הגוף המקולל הזה שמושך אליו קללות, כאב וסבל. החיים שלי השתנו בלי שרציתי זה היה כמו רכבת הרים, לא יציב ומהיר. לא הספקתי לנשום לרווחה אפילו פעם אחת ומשהו רע כבר קרה. אולי זאת אני? אולי קוללתי בגלל הרצון אולי אני רעילה?, המחשבות שלי והרצון שלי למות, גורם לכולם מסביב למות. במאית שנייה, בעזרת כמה משפטים ובעזרת כמויות בלתי פוסקות של כאב, הכול נהרס ללא מעצורים, ללא הפסקה, הכול אני טובעת בים של אבל ואני לא יכולה לצאת. דילן שוכב לצידי כמלאך שומר, הוא מתאמץ לא להישבר. פעם אחת אני רוצה להיות החזקה מבין שנינו. אני רוצה שהוא יוכל להביע כאב מבלי לפחד שזה ישפיע עלי. אבל אני לא נותנת לו הוא לא יכל להגיד שום דבר על כריס ועכשיו קריסטין, אני חייבת לאסוף את עצמי זה לא מגיע לי ידיו עוטפות אותי, כמו מגן שעוטף אותי ולעולם לא משחרר. הוא עשה כל מה שהוא יכול הוא נלחם בכל קרב, ואני לא אתן לו ליפול אני צריכה אותו, האהבה שלו היא הסיבה היחידה שאני רוצה לחיות. אני רוצה לספר לו שהוא חייב לשחרר את כל מה שהוא אגר, מכול אותם רגעים כי בשלב כלשהו זה יכאב ואז הוא פשוט יתפורר מבפנים ואת זה אני לא רוצה.לנשום עמוק, כמו תמיד זה קורה, זה כואב, זה עובר. סובבתי את גופי, ופני היו מול פניו של דילן. הוא כנראה התעורר מהתזוזה. "הכול בסדר?" אמר דילן, "אני רוצה לדבר, אבל אני מעדיפה שתישן אתה צריך אנרגיה" אמרתי ועטפתי אותו בידי, רציתי שהוא ירגיש מוגן לצידי כמו שאני מרגישה מוגנת לצידו, שאם הוא ייפול אני יעזור לו לקום. אני רוצה להיות המלאכית השומרת שלו, אני רוצה להיות זאת שתציל אותו. מגיע לו להינצל, לחוש את כול אהבתי. הבוקר הגיע, השמש זרחה לה, לא הצלחתי לישון אפילו לא רגע אחד, עיני נותרו פקוחות במשך כל הלילה. הכול משתנה, לא נותרו לי יותר ברירות. אנחנו הולכים להשאיר הכול מאחור ולא לחזור. דילן התעורר "בוקר טוב" אמר, "בוקר טוב" אמרתי וחייכתי. "את נראת כאילו לא ישנת" אמר דילן, "לא הצלחתי לישון, וממש התאמצתי. זה בטח מהשוק, כדי שנתחיל להתארגן אנחנו טסים ב-12:00" אמרתי. "טוב" אמר דילן. הוא קם ותפס אותי בזרועותיו וסחב אותי למקלחת, "לא ישנת, אבל אני לא מתכוון לצחצח שיניים לבד" אמר. "אתה ממש מוזר לפעמים אתה יודע?" אמרתי, דילן צחק ולא הצליח להפסיק, הוא סיים לצחצח שיניים. "אז עכשיו אנחנו נקבל זהויות חדשות, את חושבת שיקראו לי פייר?" אמר דילן, "אני אוהבת אותך דילן, אל תיקח את זה בצורה הרעה אתה לא נראה כמו פייר" אמרתי וצחקתי. "חוץ מזה דילן מושלם בשבילך" אמרתי, "אני לא רוצה לקרוא לך בשם אחר את מלאני שלי" אמר דילן ונישק אותי. "ואם יכריחו אותך לצבוע את השיער מה תעשה?" אמרתי "אם זה יהיה בלונד אני אראה מוזר" אמר. "כל צבע שיער יתאים לך, ליופי שלך" אמרתי וחיבקתי אותו, ראשי נקבר בתוך החזה. אני רק רוצה ליהנות מהאהבה המתוקה הזאת. "מל, אמרת אתמול בלילה שאת רוצה לדבר, על מה רצית לדבר?" אמר דילן. "שב" אמרתי, שנינו התיישבנו על המיטה. "דילן אני ואתה עברנו המון, וסבלת המון בגללי. ועכשיו המוות של קריסטין קרה ואנחנו חיים תחת סכנה. אני יודעת שלא נתתי לך הזדמנות להביע צער כי היית עסוק בי, ובכל הבעיות שיצרתי שעליהן אני לוקחת אשמה מלאה ולא יודעת איך מצאת מקום לסלוח לי, אני רק רוצה שמותר לך להישבר כי הפעם אני כאן בשבילך אני כאן כדי להגן עליך" אמרתי ונשמתי עמוק. "מל,אני כל כך שמח שאת אומרת את זה. אני כבר הרבה זמן רציתי להגיד לך כל כך הרבה דברים. כל כך הרבה מחשבות שרצו לי בראש בקשר לכריס, זה ברור מאילו שלא היינו חברים טובים כמוכם אבל אני לא יודע הוא היה החבר הכי טוב האמיתי הראשון שלי, וזה יותר כאב מלאבד אותו. כי הוא עזר לי, הוא גרם לי לא להתייאש בזכותו אנחנו ביחד, גם שהיה לנו קשה הוא אמר לי שיהיה בסדר ושאת באמת אוהבת אותי כי הוא לא ראה אותך כזאת מאושרת לפני אפילו בימים הכי טובים. כריס היה בן אדם מיוחד, הוא חדר גם ללב שלי וגרם לי להבין שיש דבר כזה חבר אמת ושיש למי לפנות. ועכשיו שקריסטין מתה, אני עדיין בשוק מזה. אני מקווה שהם מאושרים ביחד שם למעלה כמו שאנחנו מאושרים כאן למטה" אמר דילן, המילים שלו היו כל כך רועמות אך הם נאמרו בקול כל כך שקט. "אני שמחה שנפתחת אלי, פחדתי לאבד אותך בין כל האבדות שקרו לאחרונה" אמרתי. "טוב ההורים שלך יביאו את המזוודות שלך מהבית שלך אבל, אני גם צריך בגדים" אמר דילן. התחלנו לארגן ערימות שלמות של בגדים, וחפצים חשובים, של דילן. הוא שמר את כל התמונות שלנו, לקחתי אחת לעצמי שתהיה אצלי, "אתה חושב שיגידו לי לצבוע את השיער?" אמרתי, "השיער שלך כבר צבוע לחום, אני באמת שלא יודע באיזה צבע שיער את נראת יותר, את פשוט מושלמת" אמר דילן, חייכתי. אחרי שסיימנו לארגן, ישבנו ונשמנו מעט אוויר. "את חושבת שייתנו לנו ללכת להלוויה של קריסטין?" אמר דילן, "אני לא חושבת, וזה ממש מצער אותי. אני ממש רוצה לחלוק לה כבוד אחרון. זה מגיע לה היא עמדה במוות של כריס בגבורה, אתה חושב שהיא באמת יכלה להיות מאושרת אחרי המוות של כריס?" אמרתי. "אני לא חושב שהיא יכלה להיות שמחה, אם היה קורה לך משהו, הייתה לי תמיד תחושה ריקה. מוות זה לא כמו עוד ריב, את לא יכולה לשמוע אותו או לראות אותו ועם השנים את מתחילה לשכוח איך הפנים נראו ואיך הוא היה נשמע. אני הייתי מאבד את זה במהירות, כי את מלאני הדבר הכי יקר שיש לי ואין לי טעם לחיות אם לא אשמע את קולך או אראה את פנייך" אמר דילן. חיבקתי את דילן חיבוק חם, להראות לו שאני שם שהכול טוב ושהוא יכול להירגע לשם שינוי. אמא של דילן נכנסה לתוך החדר "אני מקווה שאני לא מפריע, אבל אנחנו צריכים לצאת עוד 10 דקות" אמרה אמו בנחמדות. "אוקי" אמרתי וחייכת, היא חייכה אליי. יצאתי מן החדר ונתתי לדילן להחליף בגדים, אמו של דילן יצאה מיד אחרי "אמא שלך הביאה לך בגדים" אמרה אימו של דילן והושיטה לי את הבגדים, "את חושבת שנהיה בסדר?" שאלתי, "אני לא יודעת אבל אני מבטיחה לך שאנחנו נעשה הכול כדי שתהיו בטוחים" אמרה וירדה במדרגות. נכנסתי לחדר והחלפתי בגדים,יכולתי לשמוע את אמא של דילן עולה במדרגות, השקט בבית גרם לנקישות העקבים להישמע בחוזקה. יצאתי והלכתי לחדרו של דילן, מתחבקים מעין חיבוק אחרון במדינה הזאת, כי שם החיים שלנו יתחילו מחדש ואין לנו דרך חזרה, חיבוק שיעניק מעט ביטחון, תקווה וחיים. "טוב אני רואה שסיימתם עלינו לצאת בואו" אמרה אימו של דילן, יצאנו מן הבית במהירות עם המזוודות של דילן. נכנסנו לתוך מכונית שחורה גדולה, מעכשיו החיים החדשים יתחילו.