מון שרי – 5

קולה של ליזו – הזמרת האהובה עליי – הכריז שהשעה שבע וקטע את שנתי. פקחתי את עיניי וראיתי יד גדולה וארוכה מונחת על בטני החשופה. מרד! חשבתי, בעודי נזכרת באירועי הלילה שעבר.
"שר? את ערה? אני חייב ללכת. את יודעת, אני לא קם דוגמן." שמעתי את קולו המחוספס משינה של אריק. משכתי בסדין כדי לכסות את גופי וקמתי בקפיצה מהמיטה. "אם אתה צריך ללכת, לך. ניפגש במשרדי בתשע." אמנם נהניתי אתמול, אבל יחסים רומנטיים או מיניים לא יכולים להשתלב ביחסים עסקיים, ובטח שלא ביחסיי פשע!
"קוראת אותי בול, שר, אני באמת אשמח לעשות עוד סיבוב במשרדך, בובה."
"עוד סיבוב? מה שהיה פה הוא חד פעמי, והפגישה במשרד היא עסקית, כי להזכירך, יש לנו חוזה," אמרתי ונכנסתי למקלחת.
"מה שתגידי, שר! אני יוצא!" שמעתי את קולו קורא בעוד המים שוטפים את גופי.
אחרי המקלחת החמה פסעתי לחדר הארונות והתנגבתי בחלוק גדול.
הוצאתי מבין המדפים חליפת שלושת חלקים אדומה, ושלפתי מהמגירה זוג נעלי עקב אדומות בוהקות, כן, אדום הוא הצבע האהוב עליי.
בעודי יורדת במדרגות קראתי לאחותי, "מר! הלכתי! אל תשכחי שאנחנו נפגשות בשתיים!"
"טוב! עבודה נעימה!" שמעתי את קולה במעומעם.
פסעתי בנקישות על רצפת השיש הלבן, חטפתי את תיקי מהמתלה, ויצאתי לעבודה.
***
"תראי אותו! הוא נראה לרמה שלך!" אחותי הצביעה לכיוון גבר גבוה ונאה שנכנס למסעדה.
"אמרתי לך כבר! אני לא מחפשת בן זוג כרגע!" לחשתי והסתרתי את פניי, כשקלטתי שהגבר מביט בי.
שיט! הגבר הנאה התקרב לעברנו, "שלום לכן, גבירותיי." הוא קרץ לי.
"היי! זאת אחותי שרי, אני הולכת לשירותים," אמרה בעודה מחייכת אליי חיוך זדוני.
"היי, שרי. אז מה, ארוחת צהריים?" הוא שאל. לא אז מה? ארוחת ערב?!
"כן," השבתי.
"והאם אני יכול להצטרף לארוחת הצהריים שלך?" הוא שאל, והתיישב.
"אני מניחה שכבר ענית תשובה לעצמך," אמרתי בעודי מסמנת למלצרית לבוא.
"הבחנה יפה, עכשיו תגידי, איך זה שגברת יפה כמוך לא עונדת טבעת?" הוא שאל ותפס את ידי.
"איך זה שגבר כמוך חושב שהוא יכול לגעת בי?!" שאלתי בכעס וחטפתי את ידי מידו.
המלצרית הגיעה, תודה לאל, והביאה עימה את החשבון.
"בבקשה גברתי,"
"תודה," שילמתי ויצאתי. אחותי עוד תשלם על זה.
***
"שר! שר! שר!" הסתובבתי לעבר הקול.
"הארטלי?" שאלתי, "מה אתה עושה פה?"
"אני יודע שהפגישה נגמרה, אבל אני חייב לשאול אותך משהו," הוא אמר בין נשימות.
"טוב… תשאל," שילבתי את ידיי והבטתי בו במבט מתריס.
"תרצי… אה, לבוא איתי… לדייט?" הוא גימגם.
דייט? מה לעזאזל? למה? עוד לא היה לי קדר רציני עם גבר, רק פגישות ליליות.
"אני משערת… שכן," השבתי בקול חלש.
"כן? מעולה! שר!" הוא קרא בשמחה. "היום בשבע?"
"היום בשבע," עניתי.
נפרדנו ליד משרדי, הוא הלך משם ונכנס למעלית, ואני ירדתי במדרגות.
בעודי יורדת במדרגות שמעתי את קולו של אריק; "אני יודע, אני יודע, היא תבוא היום. כן, היא לא חושדת בכלום, רק דייט,".
הבטתי בגבו ההולך ומתרחק לעבר היציאה של הבניין.