מון שרי – 3

"שבי כאן, גברת וודסון." אמר השוטר.
התיישבתי וכיסיתי את כתפי עם מעיל הפרווה שלי.
"אני אתחיל בכמה שאלות, רק כדי לברר דברי. זאת לא חקירה, לכן לא צריך עו"ד." הוא אמר.
הנהנתי והוא המשיך.
"אוקיי. את ידעת על הרימונים?"
"לא," עניתי בלחש, בקול צרוד מבכי. כמובן שהכל הצגה, ואם היו שואלים אותי, אני יכולה לעשות הסבת מקצוע למשחק.
לאחר עוד כמה שאלות על התכנון של הערב, ועוד כמה שקרים שיצאו מפי, 'החקירה' נגמרה, ויצאתי מחדר החקירות בליווי השוטר.
"תודה רבה לך, גברת וודסון, אנחנו ניהיה איתך בקשר," השוטר אמר והינהן אליי כשיצאתי מתחנת המשטרה.
ג'ורג' חיכה לי עם הלימוזינה בחוץ. "הביתה?" הוא שאל.
"כן, הכל הולך לפי התכנית. הורדת את מארי בבית?" שאלתי.
"כן, גברתי. אדון הארטלי ביקש ממני להזכיר לך על הפגישה שלכם מחר."
"כן, כן, תודה ג'ורג'." עניתי והוצאתי את הטלפון מהתיק שחיכה לי בלימוזינה. חמש שיחות שלא נענו, ושתי הודעות. נכנסתי לשיחות, שלוש מאימי, אחת מהארטלי, ואחת מכתבת הבידור של אל איי ניוז.
חייגתי אל אימי. "היי מאמו, בדיוק סיימתי את החקירה במשטרה, כן, כן הלך טוב, בסדר. איך את ופאפא? יופי, אני בסדר גמור, כן מארי הגיעה והיא בסדר גם. טוב מאמו, ביי, אני אוהבת אותך, ז'ה טם, ז'ה טם." ניתקתי את השיחה וחייגתי לכתבת.
"שלום, מדברת שרי וודסון. באיזה נושא התקשרת?" ישר ולעניין.
"שלום גברת וודסון, אני קיילי הייט, התקשרתי בנוגע לאירוע שהתרחש לא מזמן באירוע האופנה שלך, ורציתי לקחת ממך פרטים, ולראיין אותך, בבקשה," לפחות מנומסת, חשבתי.
"אוקיי, אני פנויה מחר באחת עשרה בבוקר, את יודעת איפה המשרד שלי." אמרתי וניתקתי, רק כאב ראש מביאים העיתונאים האלה, אבל אם אני רוצה להיראות כקורבן אני חייבת שיראיינו אותי ואני אשחק את המשחק הקטן שלי מול העיניים שלהם.
"תודה, ג'ורג'." אמרתי כשיצאתי מהרכב לתוך החנייה הגדולה של ביתי.
פסעתי לעבר דלת הכניסה המפוארת שלי, ופתחתי אותה בעזרת מפתחי.
הייתי כל כך עייפה שלא היה לי כוח להוציא מילה אחת מפי. נכנסתי לחדר השינה והורדתי את השמלה מגופי, לבשתי גופייה דקה ונשארתי רק עם תחתונים, וקפצתי למיטה באנחה רמה.