מה שקורה בבית,נשאר בבית-חלק ג'

יצאתי מהבית זועמת! הדם רתח בעורקי,ראשי שיחזר שוב ושוב את מה שקרה,רציתי לצרוח!
אני שונאת אותו! אני כל כך שונאת אותו!!
התיישבתי בפינת רחוב,והוצאתי את הסיגריה האחרונה שנשארה לי בקופסה.
ניסיתי להירגע,לנשום עמוק,אבל לא הצלחתי. הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו כדי לעצור את זה!
-זה לא יכול להמשיך ככה- חזרתי ואמרתי לעצמי. אבל לא ידעתי מה.. איך עוצרים את הטרוף?
ואז זה הכה בי. Fight fire with fire (תילחם באש עם אש).

חזרתי הביתה,שמחה במידת מה בזכות הפתרון שנחת עליי.
אמא בחדר,אבא בסלון. על השולחן וודקה,וסטייק. ניכנסתי למטבח,הרמתי את אחת הכוסות שנחה לה בדממה על השיש,וזרקתי אותה על הרצפה. ראיתי את התגובה של אמא שלי שנבהלה מרעש הזכוכית המתנפצת. ואבא כרגיל,אדיש.
לקחתי עוד כוס,והתיישבתי מולו בסלון. הוא הביט בי בעיינים חוקרות,מנסה להבין מה אני עושה.
בעוד הוא בוחן את התנהגותי,מזגתי לי וודקה לכוס.

"לחיים." אמרתי,ושתיתי את התכולה המרה בלגימה אחת.
למרות הטעם הנוראי,לא הראתי על פניי את הרצון לעוות פנים.
אבא עדיין שקט. מזגתי לי עוד כוס. עדיין לא מוציא מילה.
כששלחתי את ידי לבקבוק בפעם השלישית,אבא הרחיק אותו ממני.

"מה קרה,רק לך מותר?" שאלתי.

"כן." ענה.

"רכושני אה? בסך הכל וודקה."

"אם את רוצה לשתות,תשיגי בקבוק משלך." אמר.

"לא צריך כבר יש." אמרתי,והלכתי להוציא את הבקבוק שקניתי יותר מוקדם בבוקר מהמקרר.
היתיישבתי מולו שוב,ושתיתי מהבקבוק שלי.

"לא הספיק לך?" שאל אותי אבא אחרי 4 כוסות.

"לך הספיק?" שאלתי.

"לא." אמר.

"אז גם לי לא."

"את עוד תשתכרי."

"אל תדאג לי. לא עשית זאת לפני כן,אין צורך שתתחיל עכשיו."
אני יודעת שאתם תוהים איך באמת לא הישתכרתי אחרי כל כך הרבה כוסות.
דעו לכם,שלפני ששמתי את הבקבוק במקרר,שפכתי את רוב תכולתו בחוץ,ומילאתי אותו במים.

שתינו עוד קצת,וראיתי שאא מתחיל להשתכר. -הגיע הזמן- אמרתי לעצמי.
החלטתי לתרום את כישורי המשחק שלי למזימה הזאת,והיתנהגתי כמו שיכורה,או יותר נכון כמו שיכור. התחלתי להתנהג כמו אבא אחרי שהוא משתכר לחלוטין,אבל לא זוכר יום למחרת.
היסתובבתי בבית,שברתי כוסות,צלחות,קיללתי,בעיקר אותו.
ניזכרתי במעשה שהוא עזה לפני מספר שנים כשהיה שיכור,החלטתי לעשות זאת גם.
הלכתי למטבח,ושלפתי סכין לחיתוך בשר מהמגירה.

"מה את עושה עם זה?" שאל אבא. ראיתי שהוא מתחיל לחשוש,והבנתי שהתוכנית עובדת.

"לא יודעת. בנתיים אני אשאיר את זה על השולחן,ואם אני אצטרך אני אשתמש בזה."

אבא שלי התייאש ממני,והתחיל ללכת לכיוון הדלת הראשית.

"אל תנסה לפתוח את הדלת,המפתח אצלי." צעקתי לו מהסלון.

מה את רוצה?" אמר בכעס.

"שאלה כל כך כללית.. אין לך משהו קצת יותר ספציפי?"
אבא הרים את ידו במטרה להכות אותי למשמע ההערה המתחכמת שלי,וכשהוא הניף את ידו,הרמתי את הסכין בשביל להגן על פניי,והסכין חתכה לו קלות את היד.

"אח!" צעק.

"אוי סליחה,פגעתי בך?"

"אל תנסי אותי." אמר.

"אולי להפך." אמרתי והרמתי את הסכין בתנועה מאיימת.
אבא החל לצחוק.

"אין לך אומץ." אמר.

"תראה,אחרי כל כך הרבה שתייה,אני לא יודעת למה אני מסוגלת. ויאמר לזכותי שבמשטרה,זה לא יחשב בתור תקיפה בכוונה תחילה."
אבא נשתק.

"עכשיו אני מבינה איך אתה מרגיש ברגעים האלה." המשכתי לומר. "עוצמתי. כולם מפחדים ממך,ואתה לא פוחד מכלום. אני אוהבת את ההרגשה הזאת."

המשכתי להסתובב בבית,ולשבור כל דבר שהיה בטווח ראייה. אמא התחילה לבכות.
למרות שכאב לי עלייה,לא יכולתי להפסיק עד שהוא יעזוב.

חיכיתי לרגע שאבא ישבר, ובסופו של דבר,כששברתי את הבקבוק שלו,זה הצליח.
אבא נשבר.