מה שנקרא, חיים – פרק 2

מתן, החבר הכי טוב שלי או החבר היחיד, הוא חזר הוא סוף סוף חזר והפעם לתמיד… לא ראיתי אותו כבר שנה (חוץ מהמסנג'ר וכול אלה). הוא חבר ילדות שלי אנחנו מכירים מגיל 2 בארך, זה סיפור ארוך אבל בכול אופן לפני חמש שנים ההורים שלו נסעו לשליחות. פעם בשנה הוא בא לארץ לשבועה והיה לנו זמן להיפגש אבל הפעם הוא חזר ולתמיד.
"מה? מתן….? מתן בארץ?" כמתי מהכיסא לא האמנתי מתן בארץ והוא לא אמר לי כלום
"אני מצטערת אסור היה לי להגיד אבל הוא מתכננן לעשות לך הפתעה " גל הניחה את המסרק והסתכלה אלי בחיוך
"גלי ירדתי לאכול, את רוצה?" התקדמתי לכיוון הדלת
"כן אבל שנייה עדין לא התאפרת" היא הוציאה את תיק האיפור מהמגירה
"טוב יש עוד זמן אני רעבה"
"אבי נו אחר כך לא היה לך זמן" היא הוציאה את האודם החלש וסימנה לי למרוח אותו, לקחתי את האודם ומרחתי בזריזות "נו עכשיו את באה?" הנחתי את האודם בתיק איפור והחזרתי למגירה
"כן אני באה" גל צחקה ויצאנו מהחדר, ירדנו וגל הלכה לכיוון של החצר האחורית "להן את הולכת? המטבח בצד השני !"
"אבי נו בואי שנייה אני רוצה להראות לך משהו" היא התקדמה לכיוון היציאה ואני הלכתי אחריה
"או מישהו" נשעה קול מוכר מבחוץ "מיקי, כמה זמן לא ראיתי אותך" מיקי… רק משהו אחד קורה לי ככה "מתן.." רצתי לחבק אותו "ווואו תירגעי יש מספיק מתן לכולם" הוא חייך וחיבק אותי
"ומה איתי?" גלי הסתכלה על מתן במבט עצוב
"בואי גם את גלי" מתן חיבק אותה "תגיד הזכרתה משהו על מתנות או שדמיינתי" אני וגל אמרנו ביחד והתחלנו לצחוק
"כן, יש מתנות ואני רואה שאני לא ממש מעניין אתכן !" מתן הסתכן עלינו במבט עצבני "אין שלום, איך היה, מה נשמה, התגעגענו…. כלום" מתן שילב ידיים והסתובב
"מעתיקן, אין אתה לא יכול להמציא משהו שלא קשור אלי" מתן הסתובב והתחיל לצחוק "לפחות אני זוכר משהו" הוא חייך
"זוכר היא אומרת את זה לפחות פעמיים ביום !" גל צחקה והתיישבה על הנדנדה. מתן לכך את הקופסה הורודה מהכיסא ונתן לגל (הצבע שהיא הכי אוהבת) ואת הקופסה השחורה עם פרחים האפורים הוא נתן לי (שני הצבאים שאני הכי אוהבת) אני וגל פתחנו את הקופסאות באותו הזמן בשלי היה דובי בצבע אפרסק שמחזיק בושם של ויקטוריה סיקרט ובצד חולצה של אדידס ואצל גל היה דובי בצבע ורוד לבן שמחזיק בושם של ויקטוריה סיקרט ובצד חולצה של תומי.
"איזה מהמם תודה" אני וגל אמרנו ביחד
"נו מה ניסגר, אתן מתחננות את זה או שזה בא בטבעיות?" מתן חייך והתיישב על הדשה
"תתרגל זה בא בטבעיות" נשכבתי על הדשה ובהיתי בשמיים "טל על מה את חושבת?" גל הניחה את הקופסה על השולחן והתיישבה על הדשה
"סתם, כלום… למה?" הסתכלתי אליה והמשחתי להתבונן בשמיים
"את עדיין חושבת על מה שקרה?" מתן הסתכל במבט מודאג
"אני רואה שהספקת להדכן אותו ולא אני לא חושבת על זה"
"אבי, נוווו את יודעת שלא צריך לדאוג ובדרך כלל דברים כאלה לא הפריהו לך" גל נשכבה לידי
"תסתכלו על הענן הוא דומה לפיל" הצבתי על הענן, מתן וגל הסתכלו אליו וחיכו
"וזה דומה לאישה עם עגלה" גל ומתן אמרו ביחד וצחקו. טוב לפחות הצלחתי לשנות נושאה.

"מה השעה?!" קמתי מהר מהדשא והסתכלתי על השעון "19:00 אויי לא האוטובוס צריך להגיע עוד כמה דקות" מתן וגל קמו מהר ועזרו לי לסדר "טוב אביגיל, דבר ראשון תירגעי ודבר שני לכי להתהרגן אנחנו נסדר פה" גל סימנה לי לעלות
"את בטוחה שתסתדרו"
"כן נו תעלי כבר" גל ליבתה אותי עד המדרגות "ותזדרזי אין לך הרבה זמן" עליתי במדרגות וגל המשיחה לסדר. לקחתי תיק קטן שחור עם פפיון והכנסתי לשם פלפון ארנק אוזניות בושם ושורת שחור גבוה עם חולצה לבנה של תומי ירדתי וראיתי שהכול מסודר "וואו…"
"אמרתי לך שנסתדר ואחשיב בואי למה אני חושבת שאת תפספסי אותו" מתן וגל דחפו אותי לכיוון הדלת. סגרתי את הדלת וגל ומתן פנו לכיוון השני ואני הלכתי לתחנה "ביי" הם אמרו ביחד
שמתי רטט 'אביגיל איפה את – אמוש'
'אימ אני בדרך לתחנה, על תדאגי אני יגיעה בזמן' שלחתי לה בחזרה ואחרי כמה רגעים נשלחה הודעה נוספת 'טוב תתקשרי כשתעלי על האוטובוס – אמוש'
"איייייי " ניתקתי במישהו והפלאפון נפל לי (טוב זה די צפוי זה מה שקורה כהולכים אם הפנים למטה) "סליחה אני ממש מצטערת" הרמתי את הפלאפון והסתכלתי…. "אתה !"