מה שנקרא חיים פרק ראשון

"היי אביגיל מה קורה? מה את ישנה? אני מצטערת לא ידעתי פשוט הדלת הייתה פתוחה ואת לא ענית אז…….."
אוקיי…. בסדר זו לא שיטה טובה להתחיל.
היי, אני אביגיל בת 14 סוף כיתה ח' וכמו שהבנתם אני לא אוהבת לקום בבוקר ויש לי חברות מהעצבנות אבל ממש מעצבנות, טוב ככה זה….. חברות. אני לא מקובלת והחיים שלי לא ממש.. איך אני יגיד את זה? לא ממש קלים, עם הזמן אתם תבינו למה.
"היי אביגיל מה קורה? מה את ישנה? אני מצטערת לא ידעתי פשוט הדלת הייתה פתוחה ואת לא ענית אז…….." גל נכנסה לחדר שלי והתחילה לצעוק
"דיייי מעצבנת מה את רוצה ממיני בוקר, לישון…" משכתי את הסמיכה מעל הראש
"מה בוקר, איך את יכולה לשון? את לא מבינה מה קרה לי" גל פתחה את החלון ולפי הקול שלה היא מתלהבת.
"מה כבר קרה לך בשבעה בבוקר ועוד בשבת !" הצצתי מבעד לסמיכה ומשחתי אותה חזרה
"לעומתך יש אנשים עם חיים" היא משכה את השמיכה שלי והזיזה אותה לצד
"כן והם ישנים עכשיו כמו כל האנשים הנורמליים" ניסיתי לקחת את השמיכה אבל זה היה מיותר כי גל שמרה אליה טוב
"אמממממ… אני חושבת שאת טועה כי השעה עכשיו היא לא שבעה בבוקר אלה 11:30 וכולם ערים. הבית שלך ריק" גל הוציאה לי בגדים מהארון ושמה לידי
"מה אמרת? אין אף אחד בבית?" קמתי מהר "מה הם לא חיכו לי, מה אני עושה עכשיו" לקחתי את הבגדים והלכתי מהר להתקלח אחרי שבעה דקות יצאתי וראיתי את גל מחזיקה את המחליק
"דבר ראשון אני עושה לך מחליק את מתאפרת קצת ורק במוצאי שבת את עולה על האוטובוס לחיפה" היא התחילה לעשות לי מחליק
"ומה הדבר השני?" הסתכלתי אליה דרך המראה
"את נרגעת, אוקיי" היא חייך בחיוך ספונטנית כזה שמרגיעה אותך במיוחד עם חיוך כמו שלה
"זוכרת כשנכנסת אמרת שקרה לך משהו אז…. " הסתכלתי אליה והיא הייתה מבוהלת
"אהה זה, לא משנה זה סתם…" היא המשיכה לעשות לי מחליק
"נו מה קרה?" הסתכלתי אליה והסתובבתי בחזרה
"סתם ראיתי מישהו שלא ראיתי מזמן" היא אמרה מהר וכיבתה את המחליק
"את מי?" הסתכלתי אליה בזמן שהיא הכניסה את המחליק למקום
"מה זה משנה" גל לקחה את המסרק וסימנה לי להסתובב
"זה משנה כי את נכנסת בהתלהבות והיית נרגשת" היא התחילה לסרק אותי בעדינות
"אני לא יכולה להגיד לך זו הייתה פליטת פה רצינית" היא הסתכלה אלי במבט מתחנן
"נו גל… בבקשה" עשיתי פרצוף עצוב
"מתן !" היא הצרה והסתכלה אלי "אני ראיתי את מתן"
"מה? מתן….? מתן בארץ?"